היבטים חברתיים ומשפטיים בנושא אונס וירטואלי.

היבטים חברתיים ומשפטיים בנושא אונס וירטואלי.

במאמר זה אבקש לבחון את מכלול ההיבטים, חברתיים והמשפטיים בנושאי אונס וירטואלי - ההשפעות החברתיות כתוצאה מהשוני שבין אינוס פיזי לבין אינוס וירטואלי, וכנגזרת מכך, האם נכון יותר להכיל את הנושא "אונס וירטואלי" במסגרת החוק למניעת הטרדות מיניות, או נכון היה לתקן את סעיף 345 לחוק העונשין.

כמו כן, אבחן את השאלות הבאות:

·       הגדרת המונח אונס וירטואלי.

·     בחינת השוני שבין עבירות אותן אכן יש לכלול במסגרת הטרדה מינית במרחב האינטרנטי, לבין עבירות אותן יש להכיל במסגרת עבירת האינוס בחוק העונשין.

·    מהי הדרך הנכונה לשלב את המונח אונס הווירטואלי במסגרות המשפט המקובל, ומהי הקטגוריה הנכונה עבור פשעים מסוג זה?

·       סוגיית הוויסות וההסדרה - הלכה למעשה תחת החוק הפלילי, בהנחה שההגנות הקימות אינן די בהן.

·    סוגיות במסגרת האונס הווירטואלי המתרחש במסגרת משחקים, לרבות חובת הדיווח, והאם החובה נופלת על כתפיהם של המשתמשים, ואם לא, על כתפיהם של מי?

·       אלו חוקים או תקנות קיימים, ו/או ניתנים לתיקון על מנת לאכוף סוגיות של אונס ווירטואלי?

·         סוגיית הקשר שבין תופעת המציאויות הרבות לבין עבירת האינוס הווירטואלי ועוד.

מבוא:

המונח אונס וירטואלי מתאר מגוון רחב של תרחישים ואירועים, השונים ממעשה אונס שבו התוקף והקורבן סמוכים פיזית זה לזה.

הגם כי אין להקל ראש, בשום פנים ואופן, באונס המתרחש בצורתו המוכרת מאז ומתמיד, חייב החוק להכיל את כל האירועים המקיימים את הגרעין הקשה של עבירת האינוס ואת יסודותיה העקרוניים. ומשכך, במאמר זה אבחן את מכלול הסוגיות העוסקות בנושא, כמו גם את השאלה האם נכון יותר יהיה לכלול את המונח "אונס וירטואלי" במסגרת חוק העונשין (סעיף 345, המגדיר מהו אונס), ולא במסגרת החוק למניעת הטרדות מיניות.

בשנת 2014 נחקק תיקון מספר 10 לחוק למניעת הטרדות מיניות, ביוזמתה של ח"כ יפעת קריב מסיעת יש עתיד. התיקון לחוק קובע כי הפצת תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, והפרסום נעשה ללא הסכמתו של המצולם, תיחשב כהטרדה מינית שבצדה עד חמש שנות מאסר.

במאמר זה כאמור אסקור את הסיבות העיקריות שבגינן מעשה זה, של הפצה או פרסום צילומים מיניים של אדם, ראויים להיחשב לאונס וירטואלי ולא להטרדה מינית. מעשים אלו, אם כן, צריכים לבוא תחת סעיף 345 בחוק העונשין.

בפרק 8 בספרי "ראיות דיגיטאליות הלכה למעשה בין משפט לטכנולוגיה" אשר ראה אור במהדורה מעודכנת בשנת 2015, כתבתי כי רשת האינטרנט[1] היא אכן רשת מחשבים גלובלית, המחברת רשתות מחשבים רבות ושונות, ומקשרת בין מיליארדי‏ מחשבים בכל העולם. כמות המידע העצומה האגורה בה באמצעות דפי אינטרנט ואתרי מסחר ותוכן לצד נגישות המידע מכל מקום בעולם, ובכל שעה יוצרת "מדינה" נוספת אשר לה אין גבולות טריטוריאליים.

בנוסף, המרחב האינטרנטי מספק הזדמנויות חדשות במישור העסקי והחברתי עבור חברות ואנשים רבים. לצד הזדמנויות אלו האינטרנט מביא עימו גם סוגים שונים של איומים, לדוגמה הונאות אלקטרוניות, פשעי מחשב, פשעים במרחב הקיברנטי ועוד. 

יש הטוענים כי בצורתו הנוכחית מגשים מרחב האינטרנט את חזון הכפר הגלובלי, אולם מנגד קיימת גישה הטוענת כי האינטרנט עוד רחוק מכך בשל הפערים הגשמיים והטכנולוגיים בין מדינות העולם אשר מונעים את התפתחות הגלובליזציה.

מדובר באיומים טכנולוגים, לצד סוגיות משפטיות מורכבות אשר מעוררות דאגה בנושאי הגנת פרטיות, מסחר הוגן, הגנה על זכויות יוצרים, סוגיות קניין ובעלות, סמכויות שיפוט, עסקאות חוצות גבולות, לצד סוגיות בפשעי מחשבים, ריבונות ועוד.

בפועל, עולמנו הוא עולם מונחה טכנולוגיה, עולם של מכונות, מחשבים, מערכות מחשב ורשתות תקשורת מסוגים שונים. ייחודיותו של עולם זה הוא החיבור שבין חומרה לתוכנה, אשר מתקשרת עם האדם בשפתו הוא.

עולם זה הוא כור היתוך של עולמות חברתיים, לצד תרבויות מגוונות, שרוי במצב התפתחות תמידי, פועל "סביב השעון". זהו עולם המכונה הווירטואלית, עולם ללא גבולות גיאוגרפים, אשר נוצר בידי אדם.

עד מהרה עולם הפשע זיהה את הפוטנציאל הטמון ברשת האינטרנט. כבר בשנת 1984 "ויליהיים גיבסון (William Gibson) בספרו  Neuromancer,^[2] הגדיר את המונח "סייברספייס" (Cyberspace) או בעברית סביבת הפשע הקיברנטית.

בספרו מתואר סיפורו של אקר שנהג לפרוץ למסדי נתונים ולגנוב מאגרי מידע בתשלום. גיבסון תיאר את סביבת ה "סייברספייס" כסביבה וירטואלית תלת ממדית שנוצרה על ידי רשת המחשבים, תוך שימוש בריבוי אפליקציות פעילות, בנקודת זמן אחת.

לדבריו, ה"סייברספייס" הוא מבנה וירטואלי הגזור מהסביבה הפיזית, שנוצר על ידי המחשב אשר מציג מבנה נתונים מופשט כפלט לפעולות אותם ביצע המפעיל.

אומנם גיבסון בספרו ניתח את סביבת האקר אשר פרץ אל תוך אותם רשתות המחשבים על מנת לגנוב מידע, אך בפועל הנכתב בספרו נכון לסוגיות משפטיות רבות גם בימינו אנו, כגון סוגיית האנונימיות ברשת האינטרנט, פגיעה בפרטיות, פגיעה בשמו הטוב של האדם ועוד.

בעניין השימוש הראשון באנגלית במילה "סייבר" אשר נלקחה מהמילה היונית Kubernetes, ובעברית " קיברנטיקה", הוא למעשה המדע של התקשורת האוטומטית, מערכות בקרת מכונות היוצרות "חיים" וירטואליים.

מונח זה הוצג לראשונה על ידי המתמטיקאי האמריקאי נורברט וינר[3] (Norbert Wiener ) בספרו Cybernetics is an interdisciplinary  אשר פורסם בשנת 1948.

כבר אז הבין נורברט כי "הסייבר" הוא מדיום וירטואלי, ללא גבולות גיאוגרפיים, קרי ללא מסה, ו/או כוח משיכה. בסביבה זו חוקיהם של ניוטון או איינשטיין אינם חלים; ה "סייברספייס" מייצג שטחים מחוברים אשר נוצרו על ידי מחשבים, בשילוב עם מערכות מחשבים אחרות, ו/או רשתות תקשורת מסוגים שונים.

ובחזרה לענייננו, מזה יותר משני עשורים אנו עדים כחברה להתפתחות הטכנולוגית של האינטרנט, המאפשר מעבר מידע ותקשורת ממרחק. האינטרנט מהווה פלטפורמה לאינטראקציה בין אנשים, נוצרות בו קהילות בדמות הרשתות החברתיות, ונוצרו משחקי מחשב מרובי משתתפים בו דמויות נפגשות, מחליפות מסרים ולמעשה מקיימות כמעט כל סוג של אינטראקציה ווירטואלית. אך כחלק מהשימוש הנרחב ברשתות החברתיות והתפתחות המרחב הווירטואלי, המשתמשים חשופים יותר לפגיעות מיניות ווירטואליות - הנקראות בשם אינוס ווירטואלי.

אינוס בהגדרתו המסורתית היא פעולה פיזית של מין בכפייה ובניגוד לרצונו של הקורבן, זו אחת מן העבירות החמורות ביותר בספר החוקים, בתפיסה החברתית ובראיה מוסרית. עם ההתפתחות האינטרנט, אינטראקציות אנושיות רבות עברו למרחב המקוון, ולמרבה הצער, גם עבירה זו מתרחשת במרחב הווירטואלי בתדירות הולכת וגוברת.

אינוס ווירטואלי יכול לבוא לידי ביטוי במגוון דרכים וצורות ובעוצמות משתנות, כגון חשיפה בלתי רצויה לתכנים מיניים, הצעות ושיח מגונה, "הטרדה מקוונת" סדרתית באופן של שליחת הודעות או מיילים לא רצויים, שיחות ווירטואליות בעלות גוון מיני, שליחת תמונות מיניות, שיחות ווידאו, צילום אקט מיני והפצת תמונות או סרטונים עם תוכן מיני של אדם אחר ברחבי הרשת ללא אישורו.

המקרים החמורים ביותר הם מקרים בהם הפוגע הווירטואלי מחזיק בתמונות או סרטונים מיניים של קורבן העבירה, הוא מאיים להפיצם ובכך סוחט את הקורבן בצורה מינית לאורך זמן.

עבירת האינוס הווירטואלי באינטרנט וברשתות החברתיות מקבלת לאחרונה מקום רב בשיח הציבורי, ובעיקר בנוגע לבני נוער אשר בהיעדר מודעות לפרטיות ולסיכונים בחשיפה עצמית גבוהה הפגיעות שלהם להיות קרבן לפגיעה מינית גובר.

להבנתי, על המחוקק להילחם בתופעה פוגענית זו, אך הניסיון להילחם בתופעה מעלה מספר קשיים מרכזיים בשל ההתרחשות של העבירה במרחב ווירטואלי.

בין מכלול הפשעים המתרחשים בסביבה הווירטואלית יש לחלק לפשעי אלימות מסוג תאוות בצע, נקמה, סקרנות, פרסום ותהילה בענייני החברה, הרפתקנות, כוח, וכאמור עבירות מין.

לעניין עבירות המין, מדובר באלימות רשתית שנמצאת בתקופה זו בעלייה -  התנהגות אנטי סוציאלית שנויה במחלוקת המכונה במידה רבה בשם "אונס וירטואלי", קרי מעשה של תקיפה מינית כנגד האחר בקרב קהילה ווירטואלית, ו/או באופן ישיר, תוך שימוש באמצעים טכנולוגים, באופן מרוחק שאינו מאפשר נגיעה פיזית בקורבן.

מלימוד מעמיק בנושא ניתן ללמוד כי קורבנות האונס וירטואלי חווים מצוקה רגשית, לרבות נזק, ותחושת רדיפה אינסופית, קרי מדובר בעבירה מתמשכת המלווה את הנאנסת למשך שנים רבות, עובדה אשר דוחה באופן משמעותי עד בכלל את האפשרות לשיקום עצמי ביום שאחרי ביצוע העבירה כנגדה.

אבקש להבהיר כי השימוש במונח "אונס וירטואלי" מדגיש את הכפייה של האונס על הנאנסת בדרכים של איומים, הפחדה, הטלת מרות וכאמור כפייה אשר מאלצים את הנאנסת לבצע בעצמה מעשים מיניים אלו ואחרים, לרבות, פרוש העבירה המתמשכת בהפצת הסרטונים והתמונות, כנגזרת מביצוע העבירה בכללותה.

במילים אחרות, המונח "אונס וירטואלי" אינו בהכרח מציין את הפעולה (המעשה) כי אם מציין את האלימות הרשתית המופעלת כנגד הנאנס - פעילויות מקוונות בעלות פוטנציאל להזיק לאחר באמצעות שימוש במתקן בזק, ו/או בטכנולוגית אינטרנט רשתית, וכזו שאינה רשתית.

אוסיף ואמר כי פעילויות אלה בהגדרתן הם אלימות הנחווית ברמה הפיזית, וכזו שאינה פיזית, וכי ממדי התחושה הקשה, גורמת לא פעם למצוקת האחר במובן הפיזי של הדבר, עובדה המקשרת בין השניים.

"לאחר מקרה האונס רמת הרגשות המציפים את הנתקפת היא עצומה. היא נעה בין בלבול, פחד, חוסר אונים, אשמה, בושה, כעס, השפלה ודיכאון. המצוקה שנגרמת כתוצאה מאונס אינה מצוקה זמנית שנעלמת בתוך זמן מסוים. מקרה האונס עצמו מייצר מצוקה מיידית גבוהה, שהולכת ופוחתת לאחר כמה חודשים. אבל פחדים, חרדות, הערכה עצמית נמוכה ובעיות בתפקוד המיני נמשכים גם במשך שנים לאחר האונס........ ההערכה היא שרבע מכלל הנשים שנאנסו ממשיכות לגלות סימנים נפשיים שליליים גם לאחר שנים רבות, ביניהם דיכאון, ניסיונות התאבדות, נטייה לשימוש באלכוהול ובסמים, אכילת יתר, הפרעה אובססיבית-קומפלסיבית, הפרעה פוסט-טראומטית, הפרעות חרדה שונות, בעיות זיכרון ובעיות ביצירת מערכות יחסים חברתיות, רומנטיות או מיניות. ההשפעה של מקרה האונס היא השפעה נפשית קשה וכואבת, שלא עוזבת את הקורבן במשך זמן רב, וגם אם היא "דועכת", לעולם לא נשכחת.

......באופן פרדוקסלי רוב הנשים שעברו אונס מאשימות את עצמן במקרה. קול פנימי אומר להן שהן היו טפשות, התנהגו בפזיזות, אולי לא שידרו דברים נכונים, לא עמדו מספיק על ה"לא" שלהן וכן הלאה. עניין ה"אשמה" לצורך הדיון הזה אינו מתייחס להיבט המשפטי (לפי ההערכות רק כעשרה אחוזים ממקרי התקיפה המינית בכלל מגיעים לבית המשפט), אלא על תהליכים פסיכולוגיים." ^{(הדס פרידמן, https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3620057,00.html)}

מזווית אחרת, מחיפוש ברשתות החברתיות ובאתרי ההיכרויות, אנו נחשפים לקו מחשבה נוסף המתקשר לסוגיית האונס ווירטואלי – קרי אירועים אשר במהותם הם יותר מאשר הטרדה מינית מקוונת ומשכך, יש להתייחס אליהם במונחים של אונס לכל דבר ועניין.

מזווית אחרת ניתן לטעות כי העובדה שאירועים אלו מתרחשים בסביבה הווירטואלית מקטינים באופן משמעותי את עוצמת התחושה אצל הנאנסת, ומשכך הקורבנות מסוגלים להפריד את עצמם מעצם האלימות.

לעניין זה, ולאור תחושת רדיפה אינסופית, ולאור העובדה כי תמונותיה האינטימיות של הנפגעת מופצים ברשתות ה "דארקנט", קרי רשתות שספק בעניין היכולת למנוע את המשך הפצתן, מעצימים שבעתיים את תחושת הפגיעה, לצד העובדה כי מדובר באונס מתמשך כנגזרת מהאונס הווירטואלי.

להלן מעט הסבר על הרשתות מסוג זה:

הרשתות הידועות  בישראל בעניין זה הן רשת הטלגרס, "והיורשת" – רשת ה "גטוויד"; למעשה מדובר במונח מופשט, פועל יוצא של אופן השימוש ברשת האינטרנט אשר כשלעצמה אין בה כל רע ו/או כל בסיס לביצוע עבירה. במילים פשוטות, רשת הדארקנט היא התשתית הטכנולוגית המאפשרת לקבוצות מסוימות לבצע עבירות מסוגים שונים, תוך שימוש בטכנולוגיות הצפנה ומעטה כבד של אנונימיות.

מדובר בשימוש בטכנולוגיות אבטחת מידע לצורך ביצוע פשעים חמורים מסוגים שונים, כגון פדופיליה, סחר באיברים, סחר בסמים, סחר בנשים חטופות והעברת מידע לצורכי טרור, ואף ביצוע פעולות טרור, אשר בו נעסוק בהמשך, בתת הפרק "הטרור הקיברנטי".

רשתות דארקנט משמשות כמוקד תקשורת בין קבוצות פוליטיות מחתרתיות, וכמוקד לפעילות בלתי חוקית מסוגים שונים. בשנים האחרונות למדו המְעַוְולים כי רשויות החוק השונות דולקות אחריהם, ולכן ולאור ההתפתחות הטכנולוגית הניכרת, קיימת עלייה עקבית במספר רשתות הדארקנט; כיום קיימות אלפים רבים של רשתות מסוג זה, בכך ארחיב בהמשך.

בפועל, רשת הדארקנט הוא מונח מתחום תקשורת המחשבים, תוך שימוש ברשת האינטרנט אל המרחב הקיברנטי, המאפשר שיתוף קבצים עבור קבוצות "סגורות של חברים". במילים אחרות, העברת הנתונים נעשית רק בין אותם החברים לקבוצה, תוך שימוש בפרוטוקולים בלתי תקניים של תקשורת הנתונים.

רשתות הדארקנט אינן רשתות חברתיות במובן המוכר לציבור הרחב. הן אנונימיות לחלוטין, כתובות ה-IP של המשתמשים מוחלפות אקראית (רנדומלית) ולכן אינן נחשפות. במילים אחרות, המשתמשים ברשתות אלה מודעים למעקב ממשלתי, ומכאן שעושים הכל על מנת לטשטש את מיקומם וזהותם.

למעשה מדובר בפרוטוקול תקשורת שהתעבורה בו היא פרטית, מוצפנת, כלומר קשה להתחקות אחר העברת הנתונים. השרת או המחשב המקבל מקפיד על מחיקה יסודית של פרטי השולח, תוך שימוש בכתובת IP רנדומלית מאחת ממדינות העולם.

עוד אציין כי הנתונים המועברים אינם נגישים או חשופים עבור מנועי החיפוש, כלומר בלתי ניתן למצוא נתונים אלו במנועי חיפוש כגון גוגל, יאהו ודומיהם. במילים פשוטות המידע המועבר אינו זמין למשתמשים "מבחוץ".

להלן המרכיבים העיקריים המאפשרים את חשאיותה המוחלטת של רשת הדארקנט, שבה יכול משתמש להישאר אנונימי בבטחה.

הצפנת פרוטוקול התקשורת משמעותו כי הדרך היחידה להיכנס לרשת החברים היא באמצעות מפתח ייחודיי, חד ערכי או באמצעות תוכנה ייעודית, הזמינה עבור החברים ומשמידה את עצמה מיד בתום השימוש. עוד אציין כאמור הרשת איננה חשופה לכל, קרי היא בלתי נראית עבור המחפש התמים ברשת האינטרנט.

לדוגמה: כאשר אחד מחברי הקבוצה מעוניין לסחור בחלקי אדם או בסמים, בדרכים מוצפנות, מודיע המוכר דרך הרשת למספר סוחרים המוכרים ומזוהים מראש, קרי הם ורק הם מקבלים אפשרות גישה לשרת הנתונים. במילים פשוטות, הם ורק הם מקבלים את הסיסמה המאפשרת לצפות בסחורה המוצעת למכירה.

עוד אציין כי החברים בקבוצה שומרים על מעטה אנונימי כבד, וכי לא ניתן לאתרם; התעבורה עצמה בלתי ניתנת לניטור, קרי אין לדעת מי ספק האינטרנט, קשה עד בלתי אפשרי לבצע האזנות סתר, ופיסות המידע מועברות ברשת בחלקים קטנים כך שרק מערכת השרתים מצדה השני של הרשת ידע להרכיב את ה"פאזל". אם לא די בנאמר, פיסות המידע מועברות ברשתות מוצפנות תחת מעטה "כבד" של ערפול ובאופן ייחודי השמור, כל פעם מחדש.

אציין, כי אין מדובר במספר זעום של מקרי פדופיליה או סחר בסמים, אלא במקרים קשים של סרטונים המתעדים מקרי אונס, מעשי סדום, אונס קטינים, ואף פעוטות בגיל שנתיים, ומעשי זוועה נוספים אותם המוח האנושי מתקשה לעכל.

בסופו של תהליך, מצידם של אותם קבוצות פשע, הדבר החשוב ביותר הוא התשלום. הלקוח מזמין שירות, מסוג סמים, צפייה בסרטון פדופיליה או בכל מעשה זוועה אחר מהמוזכרים לעיל, ומחויב בתשלום. אמצעי התשלום דומה לתשלום על בסיס מזומן, כלומר בעסקה בלתי מתועדת.

להלן הדרכים אשר באמצעותם מתבצע התשלום: קבוצות הפשע יצרו מטבע דיגיטלי וירטואלי, שאותו המשתמש רוכש במזומן, בין אם באמצעות שליחת כסף או בהעברה בדרכים כלשהם. תמורת התשלום, מקבל הלקוח שובר ובו קוד המאפשר כניסה לשרת ייעודי (רשת דארקנט) אשר בו יוכל הלקוח לצפות או להוריד למחשבו את הסרטונים אותם רכש.

אמצעי תשלום נוסף הוא המטבע הוירטואלי הקרוי ביטקוין, שאותו ניתן לרוכש דרך רשת האינטרנט בבנק וירטואלי, אשר מטביע ומציע את המטבע האנונימי לכל דורש במרחב הקיברנטי.

אפשרות נוספת לתשלום היא לקנות חשבון paypal של אדם נורמטיבי, ובעזרתו לבצע העברות בנקאיות המשולות להתנהלות נורמטיבית רגילה. דרך נוספת היא לפרוץ חשבון בעבור משתמש, קרי המשתמש מקבל את זהותו של אזרח התמים. בדרך זו, ברשותו של המעוול חשבון בעל יתרה חיובית, וכי ניתן לעשות בו שימוש, לרבות באמצעות כרטיסי אשראי.

חברי רשת הדארקנט נוהגים לעשות שימוש גם באתרי אינטרנט בעלי חזות נורמטיבית, לדוגמה באתר המכירות העולמי E-bay. חברי הרשת מסבים את תשומת לבם של חברי הקבוצה למוצר מסוים באתר המכירות אשר משמש כשם קוד לסם או למוצר אחר אותו הם מעוניינים למכור. המשתמש צופה במוצר, משלם בעבורו במטבע הוירוטאלי ביטקוין, והמשלוח יגיע לביתו באמצעות שליח UPS או DHL. בדרך זו נמכרים כלי נשק, מידע להרכבת מטעני חבלה, תכנון מערכי טרור ועוד.

וכנגזרת מכך, ובחזרה לסוגיית האונס הווירטואלי, כידוע המחלוקת בהגדרה שבין "אונס ווירטואלי" אל מול הגדרת העבירה כהטרדה מינית ברשת זוכה לאחרונה לתשומת לב בינלאומית.

כבר בשנת 2005, היו אשר טענו כי המחסור בגבולות משפטיים ברורים, ובהיעדר רשויות גלויות ואמצעי אכיפה, והיעדר סנקציות משמעותיות, מעודדים את אותם אלו בעלי כוונה פלילית לעשות את מה שהיו מונעים מהם לעשות במצבים מקוונים.

בפועל, ניתוח המאמר בוחן את המשמעויות המשפטיות כנגזרת מהתנהגות המינית - אנטי חברתית וסוציאלית לצד בחינת היעדר חובת הדיווח במרחב האינטרנטי, וכחלק מהחשיפה לאותם התמונות והסרטונים.

לא מיותר לציין כי לעניין שאלת מודעותו של המשתמש אשר נחשף לאותם הסרטונים והתמונות, אציין כי במרבית המקרים, השימוש באותם הרשתות מגלה מראש את המודעות כי יתכן ומדובר בדבר עבירה, ומשכך, שאלה זו, במרבית המקרים בטלה מיסודה.

למרות הנאמר אציין כי מחובתה של הרשות השופטת, כמו גם הרשות האוכפת לבחון שאלה זו לגופה, בכל אירוע, ובאופן סובייקטיבי להתנהגותו של המשתמש.

בפועל, ולאור העובדה כי האונס הווירטואלי אינו מעוגן בחוק, ובהיעדר אחריות דיווח כנגזרת מכך, קיים חשש של ממש כי אירועים מסוג זה יתפשטו במרחב הווירטואלי עד כי מגמה של ממש בחלק מהקהילות הווירטואליות בהן חווייתו של האינדיבידואל עשויה להיות חשובה יותר מהחוויה הקולקטיבית.

זווית נוספת לסוגיית האנונימיות ברשת האינטרנט שאינה אפשרית בעולם האמתי, כלומר פרופילים אנונימיים/פיקטיביים, יכולים לשנות מאפיינים כגון צבע עיניים, צבע עור, גובה ומשקל, ו/או תמונה פיקטיבית, עובדה הגורמת קושי רב בחשיפת זהותו של התוקף.

במילים אחרות, כידוע, במרחב הווירטואלי, יכול אדם להשיג אנונימיות מושלמת או אנונימיות מדומה מושלמת, קרי המשמעות לכך היא שגבר יכול להיות אישה, ילד יכול להיות מבוגר ואדם זר יכול להתחזות ליליד מקומי ולהפך.

לא מיותר לציין כי כידוע, בעזרת מומחיות טכנולוגית מתאימה, התוקף יכול לטשטש את עקבותיו, ובכך ספק לעניין תפיסתו בגין המעשים שמיוחסים לו.

במיקוד השאלה, עבירת האינוס מוגדרת בסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין כבעילה של אישה ללא הסכמתה החופשית. לא מיותר לציין כי קיימות הגדרות נוספות לעבירת האינוס, כגון בעילת אישה בהסכמה שהושגה במרמה ו/או בעילה בהסכמה של קטינה שטרם מלאו לה 14.

מדובר במעשה אקטיבי של העבריין, קרי "הבעילה"; הרחבת ההגדרה לגרימת אונס מופיעה בסעיף 350 לחוק אשר במהותו מבקש להרחיב את תחום ההשתרעות בגין עבירה זו – כמו גם בעבירות מין נוספות.

הסעיף קובע, כי אין זה משנה אם "העושה" "עשה את המעשה או גרם שהמעשה ייעשה בו או באדם אחר", וכי מדברי ההסבר לחוק - תיקון 2003, הסעיף מרחיב את האחריות הפלילית, כמו גם מאפשר העמדה לדין אדם אשר בפועל "לא עשה מעשה בזולתו, אלא גרם לו שיעשה .... את מעשה העבירה".

מטרת המחוקק היה להרחיב את היקף עבירות המין גם בסביבה מורכבת, שבה העבריין אינו מבצע באופן פיזית את המעשה בקורבן העבירה, אלא גורם לקורבן לעשות את המעשה המיני בעבריין עצמו או באדם אחר.

שינוי מהותי נוסף הגיע בשנת 2014, בתיק ע"פ 7577/14 פלוני נ' מדינת ישראל אשר דנה במעשה סדום שבוצע באחר, פרש בית המשפט העליון את הסוגייה וקבע כי ניתן להרשיע נאשם על מעשים מיניים שהוא "גרם לקורבן לבצע בגופו שלו עצמו".

נקודת המפנה בהבנה לעניין זה הגיע לראשונה בפרשת יוסף סבח (תפ"ח (מחוזי מרכז) 40230-12-11 מדינת ישראל נ' יוסף סבח) בו הגישה פרקליטות המדינה לראשונה כתב אישום על עבירות אינוס ומעשים מגונים באינטרנט.

מקרה זה זכה לפרסום רב ובעל משמעות משפטית לאין ערוך, בו מדובר בגבר בשנות החמישים לחייו שהתחזה לנער בן 15 ובעזרת הפעלת מניפולציות רגשיות שונות אילץ עשרות נערות בנות קטינות לשלוח אליו תמונות וסרטונים בעלי אופי מיני.

הייחודיות בפרשה זו נובעת מהאופן בו בחרה המאשימה להתמודד עם אופן הפגיעה, קרי אופן שלא היה לו אח ורע בספר החוקים, כמו גם במשפט הפלילי בישראל; כתב האישום האשים את מר סבח באונס על עבירות שנעשו במרחב הווירטואלי.

באוקטובר 2016 פרסם ד"ר אסף הרדוף מאמר ביקורתי בכתב העת האקדמי עלי משפט תחת הכותרת "אינוס מרחוק או רחוק מאינוס? על מחוקק אדיש, על תביעה יצירתית ועל דיני האונס, מטרתם וגבולותיהם".

במאמר דן ד"ר הרדוף בעבירות המין במרחב הווירטואלי, ובפרשנות שמקנה הפרקליטות לסעיף 350 לחוק. וכן בעובדה כי במשך שנים מספר, יוצרת הפרקליטות הכלאה שבין סעיף 350 לעבירות אינוס ומעשים מגונים, ומרשיעה נאשמים בעבירות אלה על סמך הסדרי טיעון, ומבלי להביא את הסוגייה למבחן בית המשפט – לעומקם של הדברים.

להבנתי אציין כי העובדה שבתי המשפט מרשיעים נאשמים בלי לבחון את יסודות העבירה מטרידה מאוד וזאת לאור העובדה כי מדובר בעבירות מסוג עבירה מתמשכת, לצד עוצמת הפגיעה, ובשוני שבין הלחץ הפסיכולוגי המופעל על הנאנסת, ובכך שהאונס גרם לה לבצע את מעשיו תוך ניצול עוצמות מניפולטיביות כנגד הנאנסת.

מתיקון לחוק למניעת הטרדה מינית, בסעיף 3(א), אחרי פסקה 5 יבוא 5(א) ובוא נכתב : 

"פרסום תצלום ,סרט או הקלטה של אדם ,המתמקד במיניותו ,בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו ,ולא ניתנה הסכמתו לפרסום ,ואולם במשפט פלילי או אזרחי לפי פסקה זו תהא זו הגנה טובה אם יש בפרסום עניין ציבורי המצדיק אותו בנסיבות העניין ,ובלבד שאינו כוזב ,או אם הפרסום נעשה באקראי או בתום לב ;לעניין זה" ,תצלום , לרבות עריכה או שילוב של כל אחד מהם באופן שניתן לזהות בו את –  סרט או הקלטה האדם".

להבנתי, מדובר בניסיון כושל של המחוקק אשר ככל הנראה חיפש להעביר במהירות הצעת חוק, ומבלי לבחון לעומקן של ההשלכות, ועומק הפגיעה כתוצאה מעבירה זו.

אונס וירטואלי הינו אונס מסוג אחר, אשר במהותו פשע שגורמים רבים מסרבים להכיר בו, קרי שינוי מבנה ההיסטוריה באופן בלתי נמנע אשר "יגרור" את הגזע האנושי בכללותו לתוך הממד החברתי הבא בדיוק כפי שהלך בעקבות השלכת האבן הראשונה אשר גרמה למותו של האחר.

על מנת להבין את דבריי אלו, יש ללמוד גם מאירועים המתקיימים כחלק ממשחקי מחשב ואינטרנט בהם מתועדים עבירות אלימות מסוג אונס, לרבות בחינת ההשלכות החברתיות, כמו גם מתן הלגיטימציה לביצוע עבירה בסביבה שאינה מוחשית לכאורה.

ואם נישאר למשפט אחד במסגרת המשחקים הווירטואליים, ולעניין זזה אומר כי מכיוון שמקרים של אונס ווירטואלי, כמו אלו של אונס לא מקוון, נשמרים לעתים קרובות בחדרי חדרים, המטרה היא להביא למודעות הסוגייה לעיל, ובכך לגרום להכרה בקיום תופעת התקיפה הווירטואלית.

במילים אחרות, ובמבט על, נדרשת חשיבה מעמיקה – "מחוץ לקופסה" על מנת להתמודד עם מכלול הסוגית העולות מהאונס הווירטואלי.

 שיטות המחקר ורקע כללי אודותיו

ניתוח הנתונים התמקד ביסודות בעיית האונס הווירטואלי וההגדרות, נקודות ההשקפה, התפיסות הפילוסופיות המסבירות את משמעות הדברים, לרבות בידול שבין המרחב הגשמי למרחב הווירטואלי, וההיקשים שמכך.

לא מיותר לציין כי במסגרת מחקרי, כמו גם כתיבת המאמר לעיל נחשפתי למספר רב של עבירות אחרות, כמו גם סוגי אלימות נוספים ברשת האינטרנט, וכי עבירת האונס הווירטואלי, ובנסיבות הקיימות, להבנתי נכללת בהגדרתה כתופעה מבין התופעות המטרידות ביותר.

מטרת פרק זה, כמו גם מחקרי בכללותו הוא לפרט אודות השיטות בהן נעשה המחקר - אשר כלל בין היתר מאות רבות של שעות לימוד, ניתוח משפטי אודות אירועי העבר, שאלות אותם שאלתי עורכי דין ומשפטנים בישראל על מנת להבין ולבחון את הסתכלותם על הנושא, לצד הסתכלות אודות אירועים מתועדים, והבנה מעמיקה של מבנה רשת האינטרנט בכללותה.

החלק הראשון של המחקר המשפטי בחן כאמור אירועים מהעבר, לרבות ניתוח מבנה האינטרנט בכללותו, ומתאר כיצד מקרים התגלו. כמו כן, במסגרת המחקר עסקתי בסוגיות האונס הווירטואלי במסגרת משחקי רשת, והטכנולוגיה אשר בנסיבות מסוימות מאפשרות התרחשות אירועים מסוג זה  - במסגרת המשחק.

מנקודה זו, גלשתי לנבכי המחקר המשפטי, ניתוח החוק הקיים, לרבות דברי ההסבר, תוך לימוד אודות הנעשה בארה"ב, וזאת לאור העובדה כי מבנה החוק בארה"ב שונה במעט מהחוק המקובל באנגליה, אירופה, וישראל.

כמו כן, עסקתי מעט במסגרת סוגיית ההסדרה הפרטית, ההערכת הסכם המשחק,  מוסכמות חברתיות, תקנים ונהלים, לרבות מסמכים שונים אשר היו על שולחני.

המחקר וניתוח נתונים משפטי

במסגרת המחקר המשפטי עשיתי שימוש במקורות משפטיים מרכזיים, בישראל ובארה"ב, החוק, הפסיקה, ומאמרים וספרות משפטית.

כחלק מהשגת המקורות המשפטיים המתועדים בפרק המקורות, נעשה שימוש בספרות מכוונת, מערכות פסקי הדין הישראלים, לרבות ספרות חומרית, ומאמרים המתועדים ברשת האינטרנט. כחלק מהמחקר נעשה שימוש בחיפוש אחר ביטויים משילובים של המונחים "מיני", "תקיפה", "אונס", "מרחב ממוחשב" "מציאות מדומה", "קהילה מדומה", "הטרדה" וגם "הטרדה מינית", "אונס וירטואלי" ועוד, תוך שילוב חיפושים בעברית ובאנגלית, וכי אלו היוו את ההגדרה למילות מפתח עבור המחקר.

לא מיותר לציין כי לאור העובדה שאין חולק כי אכן מדובר בעבירה – משכך, זיהוי החוק שעומד מאחורי החלטות בית משפט נחשב לעתים קרובות למשימה קשה לביצוע, ומשכך, במחקרי זה אנסה ליצוק תוכן ולפרש עבור העוסקים במלאכה, ולהביא בשורה בנושא לעולם המשפט בכללותו.

לעניין זה, לא אחת נכתב כי דוקטרינות התקדים שולטות ומנחות את יישום החוק ופסקי הדין, תוך הפריה הדדית, ובכך מספקות אחידות ועקביות במערכת המשפט המקובל, קרי אנשי אקדמיה, שופטים ועורכי דין לומדים מכך, וכי על בסיס הנכתב, ובהתאמה להתקדמות האנושית בכללותה, נעשה שימוש על מנת לספק פירוש אנלוגי לסוגיות משפטיות בלתי מוכרעות, ו/או בלתי מפורשות בחוק ובהלכה.

כידוע, תקדימים משפטיים, עם דגש על סוגיות המוכרעות בפני הערכאה של בית המשפט העליון מוגדרות כמנחות עבור הליכים משפטיים נוספים, אך לצערי, כאלו שעל שולחני לא מצאתי – בטח לא במסגרת המשפט הישראלי.

לעניין סוגיית האינוס הווירטואלי במסגרת משחקי משחשב - נוסף על עריכת ניתוח נתונים משפטיים, לרבות ניתוח חוק, פסקי דין והוראות, ובמטרה לבחון לעניין סבירות האירועים המתרחשים בכללותם, עם דגש על סוגיית האונס הווירטואלי בקרב קהילות ווירטואליות, תזה זו תיקח בחשבון גם את סוגיית האונס הווירטואלי המתרחש בקרב קהילות ווירטואליות, וזאת לאור העובדה כי המשחק תוכנן בהתאם לחיים האמיתיים, ו/או לאירועים אשר בנסיבות מסוימות יכולות להתרחש גם ללא עבירות אינוס, תוך ניתוח ההבנה כי ההגנות האנושיות נחלשות לאור העובדה כי מדובר בסביבה וירטואלית, ובכך החשש האישי, כמו גם הדריכות יורדת, עובדה אשר יכולה ליצור מצב שבו עוצמת הפגיעה גדולה שבעתיים.

ולפני שנבחן את סוגיית האינוס הווירטואלי לעומקו, נעסוק בהבחנה בין המרחב הקיברנטי לעולמנו הגשמי:

המרחב הקיברנטי הוא מדיום דיגיטלי מופשט, קרי איננו חלק מעולמנו הפיזי; זהו עולם בלתי מוגבל, משתנה ללא הרף בתכונותיו ומאפייניו; מדובר בעולם אינטראקטיבי אשר לא ניתן להתייחס אליו כאל גרסה מצולמת של מרחב גיאוגרפי, כגון גרסה הקיימת בסרטים כגון "מטריקס".

בשונה מעולמנו הפיזי הסטטי, המרחב הקיברנטי הוא דינמי, בלתי מוגדר ומשתנה ללא הרף, המחבר מיליוני מחשבים אשר חלקם אנונימי, משול במוחנו האנושי לרוח רפאים; מחשבי "רוח הרפאים" יוצרים סביבת חיים דיגיטליים וירטואליים אשר מחברים את עולמנו הגשמי תוך שימוש ברצף וירטואלי, אל העולם האין סופי.

למעשה, המרחב הווירטואלי הוא הרחבה של עולמנו הפיזי; עולם שנשלט על ידי ישויות משפטיות הכפופות לחוקים, לכללים ותקנות. כתוצאה מכך נשאלת השאלה, האם סביבה זו צריכה להיות מוסדרת במסגרת חוקים ותקנות?

לשיטתי, התשובה היא כמובן שכן; מכיוון שסביבה זו איננה קיימת ב"בידוד", קרי היא מחוברת בצורה מורכבת לעולם הגשמי אשר נמצא תחת חוקים, כללים ותקנות, כך גם המרחב הוירטואלי חייב להיות מוסדר.

סוגיה זו מעלה שאלה נוספת - כיצד להאציל חוקים ותקנות אשר באופיים טריטוריאליים על סביבה וירטואלית, אשר מטבעה איננה כזאת, סביבה אשר המשתנים הם דינמים, אינסופיים ובלתי מוחשיים?

ההסדרה המשפטית של המרחב הקיברנטי פירושו ויסות האינטרסים של החברה המודרנית לצד שימור כללים ותקנות, תוך התאמתם והאצלתם על בסיס המשתנים הסביבתיים של הסביבה הוירטואלית.

דבריי אלו מושתתים על הבנה כי בסופו של יום, המעוול הוא האדם ולא המכונה, קרי המחשבים בפרט, ורשת האינטרנט בכלל הם כאמור האמצעי ולא המטרה. מזווית שונה, הקורבן יכול להיות גם האדם וגם המכונה אשר נפגעים מאותה הפריצה ו/או החבלה; ומכאן, יש להפריד בין ראשי הנזק, המוסרי, הממוני, וכן בפגיעה האנושית אשר את שלושתם יש לבחון דרך המשקף הקנייני והפלילי כאחד.

במילים אחרות, מחשב יכול להיות גם כקורבן וגם כתוקף. כלומר, מחשב יכול להיות הפורץ ובה בעת, אותו המחשב יכול להיות הנפרץ. הדבר שונה מעולמנו הגשמי אשר בו סכין או אקדח יחשבו ככלי המשמש לתקיפה, אך לעולם לא יחשבו כקורבן.

עובדה זו הופכת את המרחב הווירטואלי כסביבה מעניינת ומורכבת מאוד בעיני המחוקק ברחבי העולם כולו. לשיטת המחוקק ניתן להסדיר חוק עבור ישויות משפטיות בסביבה הוירטואלית, וכי לא ניתן להסדיר חוק עבור המכונה, קרי ניתן לווסת את האדם, אך לא את המכונה.

מכאן נשאלת השאלה האם ניתן להאציל חוק עבור המכונה, כלומר עבור עולם המחשוב והאינטרנט בכללותו, מושתת על ההנחה כי אם החוק מושתת על ישויות משפטיות כך גם ניתן להאצילו על המכונה כחלק מעולמנו הגשמי. סוגיה זו עוד תבחן לעומק בהמשך.

מהו אונס וירטואלי ומדוע להבנת החתומה מטה, אונס וירטואלי הוא אונס של ממש ולא כהגדרתו הטרדה מינית

בהתאם להצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון 9,10 בהתאמה) (פרסום תצלום, סרט או הקלטה המתמקדת במיניותו של אדם), קרי "פרסום תצלום ,סרט או הקלטה של אדם ,המתמקד במיניותו ,בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום , ואולם במשפט פלילי או אזרחי לפי פסקה זו תהא זו הגנה טובה אם יש בפרסום עניין ציבורי המצדיק אותו בנסיבות העניין ,ובלבד שאינו כוזב....".

ובהתאם לנכתב, להבנתי, אונס וירטואלי מתרחש בשני סוגים של מקרים:

כאשר אדם מאלץ את קורבנו מרחוק, לבצע בעצמו מעשים מיניים העולים כדי עבירת אינוס לו היו מבוצעים פיסית בידי אדם אחר.

זאת עושה התוקף באמצעות הפעלת כוח פסיכולוגי, לרבות איומים ו/או סחיטה, כאשר הוא אינו נוכח פיסית בסמוך לקורבן אלא צופה במעשים דרך רשת האינטרנט, "בשידור חי" או בדרך של הקלטת סרטון או שליחת צילומים, לצורך סיפוק מיני; במקרה זה מתרחשת בעילה בפועל אשר אין ספק כי היא עונה להגדרה של עבירת אינוס כבר כיום. כמו כן עלולים להתרחש תחת אירוע מסוג זה, מעשי סדום ומעשים מגונים אחרים.

אפשרות נוספת היא בדומה להצעת החוק - כאשר התוקף השיג (בין בחדירה למחשב או לטלפון של הקורבן ובין בדרך אחרת), תמונות או סרטונים בעלי אופי מיני בהם מוצג הקורבן, ומפיץ את אותם תכנים בפומבי, עם או בלי איום מקדים או סחטנות.

לא מיותר לציין כי עבירה זו הינה עבירה מתמשכת, כי מעשה זה, יש בו כדי להשפיל ולבזות את הקורבן, ולנצל את חולשתו אל מול העוצמה בידי התוקף, המובנית בסיטואציה כזו.

במעשה זה כדי לכפות על הקורבן אינטראקציה מינית עם אנשים אחרים, מבלי שהקורבן בחר בכך ומבלי שיש לו היכולת וההוגנת להתנגד.

בפועל, מהקורבן מופקעת הזכות הטבעית לפרטיות של גופו ושל מיניותו. בנוסף, נגזל ממנו חופש הבחירה, הבסיסי כל כך על פי כל דין ונורמה, של שותפיו ליחסי מין. לא זו אף זו, במקרים רבים הקורבן אף איננו יודע מי צפה ומי עוד יצפה בעתיד בתכנים, וככל תוכן וירטואלי אחר, אין מדובר בפרטים בודדים ואף לא בקבוצה, אלא בקהלים. באשר לכל אותם צופים, אין לקורבן כל שליטה על האופן בו יעשה כל אחד מהם, שימוש אישי בצילומיו. הקורבן הופך בעל כורחו לאובייקט מיני לשימוש המוני בלתי מוגבל.

קשיים באכיפת עבירות במרחב הווירטואלי

עוד לפני בחינת המסגרות הנורמטיביות ודברי החקיקה המתאימים להתמודד עם התופעה, עלינו לבחון את השאלה בפרספקטיבה חברתית-משפטית רחבה יותר - והיא האם בכלל ניתן להתמודד עם תופעה זו ולאכוף אותה תחת המסגרת הנורמטיבית הקיימת.

החוקים הקיימים מציגים יסודות עבירה והלכות משפטיות שנועדו להתמודדות בעולם המציאות, והחלתם על המרחב הווירטואלי מעלה קשיים רבים המקיפים את עולם המשפט כולו ואינם ייחודיים רק לעבירות המין והאינוס.

עידן התקשורת הווירטואלית הוא זר למערכת המשפט המסורתית והוא מחייב אותה לעבור בחינה מחודשת של תפיסות ומושגים. לכך יש דוגמאות כמעט בכל תחומי המשפט. בתחום דיני העונשין ודיני הנזקין עולות סוגיות חדשות הנוגעות לפעילות פסולה באמצעות מחשב, העידן הממוחשב יוצר חדירה לפרטיות האדם אשר החקיקה הקיימת לא נותנת להם מענה מספק, יש צורך בשינוי ההגדרה של מושגים משפטיים כגן "נכס", "חוזה", "פרסום", "חנות", בכדי שיתאימו גם לעולם הווירטואלי, ויש קושי בנוגע לשמירה על זכויות יוצרים והגנה עליהם באינטרנט.

משכך, עולות שאלות בנוגע לתכולה טריטוריאלית של החוק וסמכויות שיפוט לגבי עבירות שנערכו במרחב האינטרנטי, ואף בתחום דיני החוזים מתעוררות שאלות כגון מתי בדיוק המועד ומהו בדיוק המקום בהם נכרת החוזה האלקטרוני.

בימינו אנו מתקיים דיון משפטי ער הנוגע ליחס בין החוק הקיים לבין השינויים הטכנולוגיים המהירים בחברה - וכחלק מדיון זה עולה השאלה המרכזית כיצד החוק המסורתי הנבנה על עולם אחר לחלוטין יכול להתמודד עם המרחב הווירטואלי.

נושא תכולת הדין הקיים על המרחב הווירטואלי הוא נושא שנידון בפסיקה בהקשרים שונים. למרות הקשיים, מגמת בית המשפט היא כי האינטרנט הוא לא עולם מנותק מן העולם הממשי ברמת תכולת החוק, אלא הוא קשור אליו באופן הדוק.

בשל כך אין להתייחס לעבירות שבוצעו באינטרנט ככאלו שאכיפתן דורשת חקיקה מיוחדת ושונה, אלא זהו מצב בו החקיקה הקיימת נאכפת ומותאמת לעולם המתחדש למרות הפערים הקיימים;

בית המשפט ציין כי לעניין סוגיית ההטרדה המאיימת ברשתות החברתיות (בש"א 185147/03 ליבני אנת נ' ברק נעמה ואח', 2003):

"חובה על הגולשים לציית לחוקי העולם הממשי, שגם כך חלים חלק מהם על תוכן הגלישה באינטרנט, כהלכה הפסוקה. ברור הוא שהחוק פורש את כנפיו על מקרים כגון אלה, בהם לא הדמויות הוירטואליות שחות זו עם זו בעולם וירטואלי דמיוני גרידא ... ומשהתקיים לכאורה חשש שמא מתבצעת גלישה לעולם האמיתי תרתי משמע כי אז לא ניתן לטעון כי החוק למניעת הטרדה מאיימת אינו חל על מקרה שכזה".

בית המשפט הבהיר את הנקודה המרכזית לגבי שימוש בחוק הקיים למלחמה באינוס ווירטואלי, והיא שעל מערכת החוק והמשפט להתאים את עצמה ואת החוקים הקיימים להתמודדות נאותה עם הבעיה. מרחב זה אינו אקס-טריטוריה, מקום בו החוק הקיים לא חל ואין עליו פיקוח - זהו מרחב בו אנשים אמיתיים מתמודדים עם עבירות אמתיות, וגם שם החוק אמור לחול ולטפל בכל עבירה שמתרחשת.

דוגמא נוספת לכך ניתנה גם בתיק ה.פ 3137/04 אהבה יו.אס.אי אינק נ' דבלין ג' בע"מ: כללים מהעולם הפיזי חלים גם על עולם האינטרנט. השופט (בדימוס) בועז אוקון:

"ואולם האינטרנט אינו הופך את המשפט לווירטואלי, כאילו חדלו חוקי הכובד של המשפט לחול על כלי זה, באופן שהוא גורר אותנו למצב דמדומים של קיום מעשה או מחדל שאין עליהם תגובה משפטית מתאימה...  המתכון הנכון מצוי בהגיונם של הכללים הרגילים של הדין . . .".

בפועל, המרחב הווירטואלי/הקיברנטי הוא מדיום דיגיטלי מתפתח, אשר מטבעו דורש הסדרה וחוקים אשר יתוו כללי התנהגות אנושית במרחב זה, וכי לשיטתי, מכיוון שמדובר בסוגיה גלובלית, הכוללת בחובה נורמות התנהגותיות ממקומות שונים בעולם, יש להאציל חוקים ותקנות אשר יווסתו אחידות עולמית, הן בדרך של חקיקה, לצד פתרונות והסדרה טכנולוגיים, במטרה ליצור אחידות עולמית.

במילים פשוטות, מדובר "במדינה חדשה", היא מדינת האינטרנט וכי המדינות הגשמיות, כחלק מחוקיהם יהיו מחויבות להסדרה העולמית בעניין זה.

עוד בעניין זה אציין כי המטרה הבסיסית של חוקי העולם הווירטואלי, (סביבת הסייבר) היא להסדיר התנהגות אנושית ולא התנהגות טכנולוגית. כאמור חוקי הסייבר מטבעם הם חוקים עתירי טכנולוגיה, אשר מהותם הוא להטיף לשימוש אך לא לשימוש לרעה.

המחשבה שעומדת מאחורי אמירתי זו באה לבטא את מהות השלטון על ידי קיום חוק במרחב הקיברנטי, כלומר האצלה של הנורמות החברתיות מעולמנו הגשמי; כך כל מעשה אשר מוגדר כחריגה מכללי ההתנהגות הנורמטיביים, המושתתים במסגרות המשפט המקובל (common law), תחשב כהפרה במרחב הקיברנטי, כחלק מהחוק במרחב הווירטואלי.

אל לנו לשכוח כי מדובר בפלטפורמה טכנולוגית, וכי יישומה הוא אשר מפריד בין המרחב הקיברנטי מהעולם הפיזי. ולכן, לדוגמה: אדם אשר מחשבה פלילית עוברת במוחו להשתמש ברשת המחשבים והאינטרנט על מנת להונות אדם אחר, ייענש על פי החוק הקיברנטי העולמי ללא שיקול דעת טריטוריאלית; במילים פשוטות, מעשיו הגשמיים יאכפו תחת החוק הקיברנטי של המרחב הווירטואלי.

לגופם של הדברים, הביטוי "דיני האינטרנט" או "חוק הסייבר" מכיל בחובו רשימה ארוכה של מקרים במישורים אזרחיים ופליליים.

מדובר בחוקים, בהוראות ובתקנות המשפיעות על אנשים פרטיים, וכן על ארגונים ומוסדות אשר שולטים בפועל בממשקי ההתחברות לרשת האינטרנט (ISP), וכלה ביצרני החומרה והתוכנה אשר מיצרים את אותם המחשבים והתוכנות המאפשרות למשתמש להתחבר  למרחב הקיברנטי.

על מנת לפשט את הדברים אגדיר את אמירתי בעניין התפיסה הבסיסית של דיני האינטרנט ו/או חוק הסייבר; המפתח הוא הביטוי: "גישה לרשת האינטרנט", ומכאן שהדרישות מנקודת המשתמש הן מערכת מחשב[4] מכל סוג שהוא, עם מתקן מודם ו/או כרטיס רשת פיזית או אלחוטית, בשילוב עם קו טלפון וחיבור לרשת האינטרנט הכולל חבילת שימוש מספק הגלישה.

למען הסר ספק, ללא כלי חומרה ותוכנה בסיסיים אלו, אין באפשרות המשתמש להתחבר למרחב הקיברנטי. בעולמנו הגשמי, מוסדות ציבוריים, גופים ממשלתיים, וחברות פרטיות המייצרות את אותם רכיבי החומרה ויישומי התוכנה, מהוות שומרי הסף של המרחב הקיברנטי.

רבים הם אלו אשר בודאי יחלקו על דעתי בעניין העובדה כי אני מאציל סמכות על החברות הפרטיות ו/או תפקיד של שומר הסף. על מנת להמחיש את דברי אלו, ומכיוון שלשיטתי מדובר לא פעם בדיני נפשות, דיני קניין ועוד, אקח דוגמאות מעולמנו הגשמי:

כידוע, יצרני המטוסים מחויבים לעמידה בתקני בטיחות מחמירים לצד בדיקות חוזרות ונשנות בניסיון לזיהוי כשלים עתידיים, וכן חברות התעופה מחויבות הן לתחזוקה שוטפת של המטוסים, והן לבדיקות מחמירות בעניין בטיחות הטיסה, חשש מפיגועים, על מנת למנוע פיגוע הדומה לאירוע הטרור אשר פגע בארה"ב בכלל ובמגדלי התאומים במנהטן בפרט.

הדבר משול גם ליצרניות הרכבים, אותם הרכבים בהם כולנו נוהגים יום ביומו. כך נוהגים גם יצרני הצעצועים לגיל הרך, וכך גם נוהגות יצרניות המזון השונות אשר בודקות את איכות החומרים והרכיבים בכפוף לעמידה בתקנים המחמירים של טיב, איכות ובטיחות.

באנלוגיה זו, כך גם חברות החומרה והתוכנה אשר מייצרות את אותם הרכיבים שבעזרתם מתחברים למרחב הקיברנטי, באמצעות חומרת הרשת, אמורות לעמוד בתקנים ובנהלים אשר יבטיחו כי סביבת האינטרנט בה כולנו גולשים תהיה בטוחה הרבה יותר.

מבלי להיכנס לרזי הטכנולוגיה אומר כי הדבר בהחלט אפשרי, וכי איננו מצריך שינוי מערכתי מרחיק לכת על מנת לעמוד באותם הדרישות אשר ימנעו ו/או יפחיתו באופן משמעותי את היקפי העוולות הנגרמות לזולת.

בפועל, כל מעשה בלתי חוקי במרחב הקיברנטי יהיה תחת עיניו הפקוחות של החוק הקיברנטי העולמי, וידווח  באופן אוטומטי לגופים הממונים על אכיפת החוק שבאותה המדינה.

אמחיש את המצב, כאמור הגישה לרשת האינטרנט מוענקת לאלה אשר בידם הכלים המוזכרים לעיל. בלחיצה על רכיב החומרה מסוג עכבר ו/או על המקלדת נפתחים "השערים" עבור המשתמש, קרי מתאפשרת הגישה אל המרחב הקיברנטי.

אדם אשר נמצא באופן פיזי באחת ממדינות אפריקה (לצורך דוגמה בלבד), מתחבר למרחב הקיברנטי, לאחר לחיצות בודדות על המקלדת ו/או על העכבר הוא "נכנס" אל תוך אתר אינטרנט אשר מקום מושבו בעולמנו הווירטואלי כלל איננו משנה; אציין כי מקום מושבה של החברה שבבעלותה אתר האינטרנט הוא במדינת ניו יורק, ומבצע רכישת סחורות.

שוב על ידי לחיצה במקלדת ובעכבר, עובר אותו האדם לאתר אינטרנט אחר, אשר מקום מושבה של החברה אשר מפעילה את אותו אתר המסחר היא בעיר בהונג-קונג, ורוכש סחורה מסוג כל שהוא. על פעולה זו חוזר "ידידנו" פעם נוספת, והפעם מקום מושבה של החברה הוא פריז.

נניח כי "ידידנו" השתמש בכרטיס אשראי גלובלי מזויף על מנת לבצע את אותם הרכישות בניו יורק, הונג קונג ופריז.

אכן מדובר באחת מקטגוריות פשעי המרחב הקיברנטי, תחת ההגדרה "הונאת סייבר", אך בהעדר חוק גלובלי, לצד שילוב שבין חומרה ותוכנה יתכן וכלל לא נדע את זהותו של המעוול. יתרה מכך, וגם אם נדע את זהותו, לאור העובדה כי אין חוק עולמי אחיד אשאל באיזו מדינה יש לשפוט את המעוול.

לפנינו סוגיות עמוקות, חובקות עולם אשר עוסקות בסמכויות שיפוט, דיני קניין, פגיעה בשמו הטוב של האדם, ו/או בשמה הטוב של החברה, תחת מעטה אנונימיות, דיני פרטיות ועוד.

זכרו כי אין מדובר בעידן העיתונות המודפסת אשר בה ניתן היה לדעת בפירוש מי עומד מאחורי אמירה זו. יתרה מכך ובעניין הזכות להישכח, נושא אשר אעסוק בו בהרחבה בהמשך, בשונה מעידן העיתונות המודפסת בו אמירות היו נעלמות תחת הנכתב של מחר, בעידן האינטרנט הגלובלי, אמירות כתובות נשארות לעולם ועד.

להלן דוגמה נוספת המוכיחה כי בהעדר חוק סייבר גלובלי, קצרה ידיהם של רשויות השיפוט ואכיפת החוק במדינות רבות מלהתמודד עם סוגיות שונות. ידוע לכולם כי תמונות וסרטונים פוגעניים מופצים במרחב הקיברנטי, וברשת הסלולאר, דרך אפליקציות ווטסאפ, אינסטגרם, טוויטר, פייסבוק.

גם אם זהותו של המעוול המקורי ידועה, וכי זה בא על עונשו, בהעדר חוק סייבר גלובלי אשר יודע להתמודד עם תופעת ההפצה הויראלית, הסיכוי להוריד את אותו סרטון או התמונה הפוגענית מהמרחב הקיברנטי הוא בטל.

לא פעם פנו אלי חברות שונות מישראל, אנגליה וארה"ב, בטענה כי קיבלו הודעת דוא"ל מספק מוכר אשר מדווח  להם כי חשבון הבנק שלו שונה, וכי להלן חשבון הבנק החדש.

לאחר ביצוע העברת כספים אל החשבון "החדש" ופניה אל אותו הספק כי ישחרר את הסחורה לאחר העברת הכספים, מודיע הספק כי הוא מעולם לא שלח הודעת דוא"ל בעניין שינוי פרטי חשבון בנק, וכי לא קיבל כל תשלום עבור הסחורה.

מדובר בשיטת הונאה מסוג "עוקץ" - "סוס טרויאני" אשר יוצר מעקב אחר הודעות הדוא"ל היום יומיות, ולאחר זיהוי ההודעה העוסקת בנושא העברת כספים וחשבונות בנק, "לובש" המתחזה את זהותו של הספק, ושולח הודעת דוא"ל אשר מודיעה על שינוי נתיב העברת הכספים.

למען הסר ספק אציין כי מדובר בארגוני פשיעה כלכליים אשר יודעים את מלאכתם היטב, קרי הסיכוי להגיע אל אותם המעוולים ללא חוק סייבר גלובלי אשר טומן בחובו רכיבי חומרה ותוכנה, לצד הסדרה מנהלתית של העוסקים בדבר ידינו קצרה מלהושיע.

ואכן במרבית המקרים, המלצתי לאותם הנפגעים לבחון את ההפסד אשר נגרם להם אל מול ההשקעה בניסיון להגיע אל אותם המעוולים; אמירתי זו מבוססת על העובדה כי קיים יסוד סביר להניח שגם אם רשויות החוק יניחו את ידם על אותה הקבוצה, ספק אם הכסף יוחזר לבעליו.

לעניין זה אשאל האם כך צריכים להיות פני הדברים? האם הפתרון הוא הרמת ידיים בכניעה אל מול אותם המעוולים אשר על "דמינו רוקדים".

במילים פשוטות, האפקטיביות של חוק הסייבר נובעות מהעובדה כי בפן המשפטי נקשרת פעילותה של יחידת המחשב, במערכת הרשת המקומית ורשת האינטרנטית העולמית, בדוגמה לעיל, בצורה של אוסף של פקודות הניתנות מהמחשב באמצעות לחיצה על העכבר או על המקלדת.

מהבחינה המשפטית, מדובר בהונאת סייבר המתועדת על-גבי המחשב, אשר בוצע על ידי אותם המשתמשים. בהתייחס לאמירתי זו אציין כי בימינו אנו, בנקודת זמן זו מתחיל מרוץ "החתול והעכבר", קרי האם רשויות החוק ידעו מי הוא המשתמש אשר עוול, האם רשויות החוק יגיעו אל אותם המחשבים?

על מנת לפתור סוגיה זו, לצד חיסכון משמעותי בעלויות התפעול של מערכת אכיפת החוק בכללותה יש לייסד את חוק הסייבר אשר יגדיר את האינפורמציה הנשלחת מתוך אותו מחשב מעוול ישירות לגופי אכיפת החוק, ובכך תהייה קורלציה בין זהות המעוול לראיה המרשיעה.

הדבר משול למספר תעודת זהות בשילוב עם נתוני בדיקת DNA, קרי השילוב בין השניים פוסק  בוודאות מוחלטת האם מדובר באותו האדם אשר רשויות החוק מחפשות.

לעניין סוגיית הפגיעה בפרטיות אציין כי מעבר לעובדה שאין חשש, וכי ניתן להגדיר את משמעות הפגיעה בדרכים פחותות; עוד אציין כי את המרחב הקיברנטי ניתן לדמות לרחובות לונדון או ניו יורק, קרי בדיוק כפי שהפרט אינו מצפה לפרטיות במרחבים אלו, כך אינו מצפה לפרטיות בסביבה הקיברנטית.

במילים פשוטות, סמכות השיפוט והחוק יחולו על האדם והמחשב כאחד. השלכותיו של החוק מחייבות את הפרט ואת המכונה אשר מתחברת למרחב הקיברנטי.

אפשרות ביסוס עבירת האינוס ווירטואלי במסגרת חוק העונשין

ברישא דבריי לפרק זה אומר כי בפועל, אין "כלי" המאפשר כיום להתמודד באופן אפקטיבי בעבירות מסוג זה, ומשכך נבחן את הנושא בשנית.

להבנתי, וכבסיס לחוק המוצע - ניתן להתבסס על לשון החוק למניעת הטרדה מינית במסגרת עבירת האינוס הווירטואלי, וזאת למרות הקשיים הכרוכים במעבר מהעולם הפיזי לעולם הווירטואלי.

עבירת האינוס הינה עבירה התנהגותית שקבועה ביסודה בסעיף 345 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, המגדיר בבירור מהי העבירה ומהם היסודות העובדתיים הנדרשים להרשעה. המחוקק בישראל קבע לעבירה זו ענישה מחמירה של עד 16 שנה או עד 20 שנה בנסיבות מחמירות, ענישה הדומה לאישום בהריגה.

היסוד העובדתי הנדרש באינוס מוגדר בסעיף 345(ג) לחוק העונשין כבעילה, שהיא "המחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה". כלומר, בכדי להרשיע אדם באינוס יש הכרח לאקט מיני פיזי - דבר שלא מתקיים באינוס ווירטואלי.

בהינתן מכשול זה, כיצד ניתן להתמודד עם עבירת האינוס הווירטואלי באמצעות החוק הקיים?

אחת האפשרויות היא לבסס את האישום על בסיס סעיף 350 לחוק העונשין שהגדרתו היא המעשה. במקרה זה ניתן להרשיע אדם בעבירת אינוס גם אם הנאשם לא ביצע אקט אינוס באופן פיזי אלא גרם לאחר לעשות זאת, כלשון החוק: "אחת היא אם העושה עשה את המעשה או גרם שהמעשה ייעשה בו או באדם אחר". בהתאם, אדם הגורם לאחר לבצע אקט מיני בעצמו, גם אם באמצעות המדיום הווירטואלי, יכול להיות מורשע באינוס.

בנוסף, רכיב מרכזי בעבירת האינוס הוא רכיב ההסכמה החופשית, ותחת החוק אינוס הוא אקט שנעשה שלא בהסכמתה החופשית של האישה. במקרה של אינוס ווירטואלי, פעמים רבות הנפגעות נותנות את הסכמתן והן אלו המצלמות עצמן ופועלות באופן מיני לבקשות הצד השני. אך במקרים הרבים בהן הסכמתן ניתנה במרמה, ניתן לבסס את רכיב אי ההסכמה על סמך סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין - מהות העושה הוא מצב בו אדם מציג מצג שווא לגבי עצמו ומהותו האישית, כאשר בשל המצג האישה מסכימה לפעולה בעלת האופי המיני.

בפסק דין שנוי במחלוקת, פרשת קאשור (תפ"ח (י-ם) 561/08 מדינת ישראל נ' קאשור, 2010), בית המשפט קבע כי מצג שווא מהווה עבירת אינוס מפני שהוא פגע בהסכמתה החופשית של האישה.

בפסק הדין נקבע כי יצירת דמות פיקטיבית וסיפור שלם מאחוריה, הכוללת בין היתר התחזות לעניין פרטיו של הנאשם, לרבות יצירת הדמות אשר אינה קימת במציאות, יוצקת תוכן אל תוך סעיף החוק בעניין המרמה, ומשכך קיבלה תוקף משפטי.

מדובר בדוגמא אחת מבין רבים של אינוס ווירטואלי, קרי אדם מציג מצג שווא מלא לגבי עצמו ובונה דמות פיקטיבית לחלוטין ובכך משיג את הסכמתה של האישה; למעשה, הפרקליטות בישראל כבר עשתה שימוש בעבירת האינוס בחוק העונשין בניסיון להתמודד עם אינוס ווירטואלי, אך לא בהצלחה רבה ותחת ביקורת רבה.

המקרה המוכר ביותר בישראל ארע בשנת 2011 - פרשת סבח (תפ"ח (מחוזי מרכז) 40230-12-11 מדינת ישראל נ' סבח, 2011); במקרה זה הוגש אישום באינוס כנגד אדם שהתחזה לחולה סרטן, ניהל שיחות בעלות גוון מיני ושכנע נערות לשלוח לו תמונות אינטימיות שלהן בעת שהן נוגעות בעצמן.

הפרקליטות הגישה כתב אישום בגין עבירת האינוס אך התביעה חזרה בה מסעיף זה בכתב האישום. בית המשפט בישראל ראה מקרים נוספים בהם הוגשו כתבי אישום בגין אינוס ווירטואלי, כגון מקרה מלמד (תפ"ח (מחוזי תא) 34267-12-11 מדינת ישראל נ' מלמד, 2011) בו הורשע הנאשם בהסדר טיעון.

גם מקרה כהן (ע"פ 6703/13 כהן נ' מדינת ישראל, 2014) הוגש כתב אישום בגין אינוס שנמחק לבסוף. כתבי אישום תחת סעיף אינוס למלחמה באינוס ווירטואלי הוגשו במספר מקרים נוספים, אך בכולם המשפט הסתיים בהפחתת האישום או בהרשעה על סמך הסדר טיעון ללא כל דיון משפטי מעמיק בנושא.

למרות הרצון לבסס את האינוס הווירטואלי המחמיר תחת עבירת האינוס הקבועה בספר החוקים, חשוב לשים את הדגש על המעבר מהזירה המציאותית לזירה הוירטואלית באישום באינוס, גם בקשר של היחס החברתי-מוסרי לתופעה וגם בדרישות העובדתיות מהעבירה. ברמה העובדתית, הכלת סעיף האינוס שנועד להתמודד עם אירועים מיניים ממשיים על אינוס במרחב הווירטואלי מעלה קשיים ונדרש בו דיון משמעותי של בית המשפט שיבצע את ההתאמה הרצויה בהלכה מבוססת. ברמה המוסרית חברתית, בעוד שאינוס פיזי מגונה מוסרית באופן כמעט מוחלט ולכן המחוקק קבע ענישה מחמירה על עבירה זו, האינוס הווירטואלי עדיין נשאר נושא שנוי במחלוקת שלא מקבל את היחס הראוי לו בחברה. לכן יכול ומן הראוי לבחון חלופות חוקיות אחרות למניעת התופעה ומלחמה בה.

 הטרדה מינית לרבות הקשר והשוני בין אונס במרחב הפיזי לאונס וירטואלי

על מנת להבין את השוני באשר כתבתי עד כאן, הטרדה מינית מוגדרת בחיים האמיתיים כמחוות מיניות בלתי רצויות, חשיפה או נגיעות לא רצויות, וכי פעולות אלו נחשבת לשכיחות ברשת האינטרנט באותה מידה בדומה לחיים האמיתיים, ואף יותר.

להבנת החתומה מטה, קיימים שלושה סוגי הטרדה מינית המהווים את  יסוד ההגדרה - הטרדה מגדרית, תשומת לב מינית בלתי רצויה וכפייה מינית אשר אינה נכללת בהגדרתה כאונס.

ברמה המטאפורית, ניתן להגדיר הטרדה מינית בתגובות והערות מילוליות, לצד פעולות חזותיות בלתי רצויות, אשר במהותן מעליבות, ו/או חוצות גבול אינטימי, ו/או הדנות במהות מגדרם, לרבות שימוש בגירויים על מנת עורר רגשות שליליים, ו/או התנהגויות בלתי רצויות שבאופן ברור ומטריד בעיני המוטרד, ו/או כוונות, או אמירות מיניות כלפי פרט אחר, ומבלי להפעיל לחץ פיזי על אדם במטרה להוציא ממנו שיתוף פעולה מיני.

בדברי המחוקק הישראלי נכתב כי:

"במדינת ישראל, כמו במקומות אחרים בעולם, הטרדה מינית היא תופעה חברתית נפוצה הפוגעת באנשים רבים ובמיוחד בנשים. הטרדה מינית היא פגיעה בכבוד האדם, בחירותו, בפרטיותו ובזכותו ל שוויון.

היא פוגעת בכבודו העצמי ובכבודו החברתי של המוטרד. היא משפילה ומבזה את אנושיותו, בין השאר על ידי התייחסות אל האדם כאל אובייקט מיני לשימושו של המטריד. הטרדה מינית שוללת א  האוטונומיה ש לה מוטרד ואת שליטתו בגופו ומיניותו, פוגעת בזכותו להגדרה עצמית ופולשת לפרטיותו, וכן מפלה אותו לרעה לעומת אנשים אחרים.

הטרדה מינית כלפי נשים גורמת להשפלתן ביחס למינן או למיניותן ומקשה עליהן להשתלב כחברות שוות בעולם העבודה וביתר תחומי החיים, ובכך היא פוגעת בשוויונן.  נושא ההטרדה המינית מטופל עד כה בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ״ח-1988. ואולם, החוק מתייחס רק ליחסי עבודה, ומטפל בתוצאות השליליות של ההטרדה המינית, הקשורות למסגרת העבודה בלבד, ולא בהטרדה עצמה ובדרכים למניעתה.

 החוק המוצע נועד להוקיע את ההטרדה המינית בכל הקשר שהוא ולגבי כל אם. הצעת חוק זו באה להגביר את המודעות הציבורית לחומרת התופעה, תוך חינוכו של הציבור הרחב לכיבוד הזולת. החוק אינו מתיימר לאכוף מוסר או להתערב ביחסים חברתיים מרצון, אלא למנוע מאדם לכפות את עצמו על מי שאינו מעוניין בכך, ובמיוחד כשהדבר נעשה תוך שימוש לרעה בעמדת כוח.

הצעת החוק אוסרת על ההטרדה המינית לפי דיני הנזקין, דיני העונשין ודיני העבודה. בהצעת החוק כלולה הגדרה רחבה ומפורטת של ההתנהגויות האסורות. החוק המוצע קבוע בי כל אחת מהתנהגויות אלה מהווה עוולה נזיקית.

תיקון עקיף של חוק העונשין, התשל״ז-ד97ו, קובע שאותן התנהגויות, שאינן מהוות היום עבירה, ייקבעו כעבירה פלילית. כן מוצע לכלול תיקון עקיף לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ״ח-1988 ,כדי להחיל את העקרונות הכלליים המוצעים בהצעת החוק גם במסגרת דיני העבודה".

בשינוי נושא נוסחה בסיסי, הנכתב הולם ממעוף הציפור את הסביבה הווירטואלית בשלמותה, כלומר ניתן להעתיק את דברי הרישא של הצעת החוק לעיל אל תוך רישא הדברים לעניין האינוס הווירטואלי, קרי המיוחס הינו עבירה התנהגותית שקבועה ביסודה בסעיף 345 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, המגדירה בבירור מהי העבירה ומהם היסודות העובדתיים הנדרשים להרשעה.

המחוקק בישראל כבר קבע לעבירה זו ענישה מחמירה של עד 16 שנה או עד 20 שנה בנסיבות מחמירות, ענישה הדומה לאישום בהריגה.

היסוד העובדתי הנדרש באינוס מוגדר בסעיף 345(ג) לחוק העונשין כבעילה, שהיא "המחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה". כלומר, בכדי להרשיע אדם באינוס, ובהתייחס לנכתב בדברי ההסבר לעניין הטרדה מינית, ובאנלוגיה לעבירת האינוס הווירטואלי, קיים האקט המיני הפיזי, ובכך ניתן להשלים את "החולייה החסרה" המקשרת בין הסביבה הווירטואלית לבין הסביבה הגשמית.

מזווית אחרת ניתן לומר כי האינטרנט לאור הריחוק הגאוגרפי, ניתן לכלול את עבירת האינוס הווירטואלי רק במסגרת חוק למניעת הטרדה מינית, וזאת מכיוון שהריחוק הגאוגרפי אינו מאפשר ביצוע הפעולות באופן פיזי על ידי התוקף, קרי סיטואציה בלתי אפשרית להשגה כתוצאה מהריחוק שקיים ברשת האינטרנט.

בפועל, ולמרות העדר יכולת השימוש בכוח פיזי כתוצאה מהריחוק הגאוגרפי, קורבנות עשויים לפרש איומים והטלת מרות, ככוח פיזי ממשי - בדיוק כמו במצבים של פנים מול פנים.

כידוע, כוח פיזי מועבר באמצעות רשת האינטרנט והסלולר במספר דרכים, לדוגמא, שליחת הודעות דואר אלקטרונית מפחידות, איום על שימוש בהפצת סרטונים ו/או בתמונות אינטימיות, ווירוסים לצורך איסוף מידע אישי, פריצה למערכת המחשב של הקורבן, הצפת תיבת הדואר האלקטרוני של הקורבנות, הפצת איומים במכשיר הסלולאר תוך שימוש באפליקציות מסוג ווצאפ, פייסבוק ואח', כמו גם מקרי שוחד ופיתויים עשויים גם כן להוות תפקיד מרכזי בדרך לפגיעה בנאנס הווירטואלי.

על מנת להבין את עומק הדברים, לא מכבר נחשפתי לכתבה שכותרתה: "פרשת האונס בקפריסין: אל תאשימו רק את התיירת" אשר נכתבה ע"י הרב יוני לבי ביום ה 28.07.2019 באתר "סרוגים", ושם נכתב:

 "....... נכון, אפשר להפיל עכשיו את כל האשמה על התיירת הבריטית שבדתה האשמה באונס כי כעסה על שצילמו אותה בשעת מעשה, ולסגור בזה את הדיון. אבל זו תהיה טעות חמורה ובריחה מן האמת.

חברים יקרים, הנתונים לא משקרים! 94% מהילדים עד כיתה ט' צפו בפורנוגרפיה (מחקרן של ד"ר אפרת ושלומית הברון), שזו מילה מכובסת ל'אונס וירטואלי'. קיימות אינספור קבוצות ווטסאפ של ילדים ובני נוער שדי בהקלקה קלה כדי להצטרף אליהן ולהיות חלק מעולם אפל שסדום ועמורה מחווירים לעומתו – "סרטוני עריפת ראשים, פורנוגרפיה קשה, אונס ילדים, לחץ להעלות תכנים אינטימיים והטרדות מצד פדופילים".

"ויודעים מה, עזבו אתכם מאיה נאפה. האירוע שם תפס את הכותרות הראשיות, אבל הנה סיפור אחר שפורסם באותו יום ונדחק הצידה: ילדה בת 12 מרמלה שעברה פעמיים אונס קבוצתי באיומי סכין על ידי חבורת בנים בכיתות ז'-ח' מבית ספרה שצילמו והפיצו את הסרטונים בבית הספר. הילדה מאושפזת כבר 4 חודשים במוסד סגור במצב נפשי נוראי ומשפחתה קיבלה איומים על חייה לבל תתלונן........וזו דוגמא אחת מבין רבות........ בואו לא נעצום עיניים ולא נטייח. עזבו את אותם נערים. הם ממש לא הנקודה. כי קפריסין זה כאן. ממש כאן".

בפועל, פגיעה מינית תוך שימוש ברשת האינטרנט מתרחשת מדי יום. כ-35% מבני- הנוער ציינו כי במהלך השנה האחרונה, נשלח אליהם חומרי בעלי אופי מיני דרך הרשתות החברתיות, וכי 40% דיווחו כי קיבלו פניות מילוליות בעלות אופי מיני מובהק דרך רשת האינטרנט.

אותה הטרדה מינית, אשר במהותה הינה הבסיס העובדתי והמשפטי ליציקת התוכן עבור ביסוס עבירת האינוס הווירטואלי, יכולה לבוא לידי ביטוי בשליחת תמונות וסרטונים, טקסט בעל תוכן מיני, לרבות ביצוע אקט מיני במסגרת שיח, ו/או הצגת אקט ימני דרך מצלמה ובשידור חי, לרבות מעקב וירטואלי, איומים ופריצה למחשב ועוד.

פגיעה מינית נוספת המתרחשת באינטרנט הינה אונס וירטואלי במשחקי מחשב רבי-משתמשים, בעלי דמויות באנימציה איכותית אשר משבשת את תפיסת השוני שבין המרחב הווירטואלי לבין המרחב הגשמי, ויוצר לא אחת תחושת הלגיטימציה גם לאחר היציאה מהמשחק.

במשחקים אלו ניתן לחזות באונס וירטואלי ואלים במיוחד. שחקנים שחוו אונס מסוג זה מדווחים על תסמינים של פוסט-טראומה, המצריכה לא אחת טיפול תרופתי, ולאורך זמן.

כידוע, קשרים רבים מתחילים תוך שימוש ברשת האינטרנט, וכי הקשר הנורמטיבי מוביל לא אחת לידידות, קשרים עסקיים, קשרים רומנטיים ועוד, אך כידוע, יש המובילים לפגיעה באחר, ניצול מיני, ולאונס במרחב הווירטואלי.

על מנת להבין יותר, יש לבצע השוואה אודות השוני והמשותף שבין תקיפה מינית ואונס ווירטואלי, ובניסיון  לזהות קווי דמיון והבדלים מרכזיים בין השניים. על מנת להמחיש קווי דמיון והבדלים אלו, נבנתה הטבלה (הלא מקיפה) שלהלן:

	אונס	אונס ווירטואלי
מדוע זה קורה:	סיפוק מיני לרבות כוח ושליטה, ו/או חולי	סיפוק מיני לרבות כוח ושליטה, ו/או חולי
כיצד זה קורה:	אקראי או מתוכנן מראש באמצעות הפעלת כוח פיזי אשר מביא לביצוע חדירה לא רצויה, התעללות, מגע וכו'. יכול להיות תוצאה של מעקב, הטרדה מינית, אונס בפגישה וכו'.	אקראי או מתוכנן מראש באמצעות הפעלת כוח פסיכולוגי, לרבות שימוש באמצעים טכנולוגים, אשר גורם לנאנסת לבצע בעצמה חדירה, ו/או מעשים מיניים אחרים, התעללות, וכו'. יכול להיות תוצאה של מעקב, הטרדה מינית, תמימות, חוסר ניסיון.
למי זה קורה:	בני אדם תמימים ו/או בעלי אמון, ו/או היסח דעת, ניצול הזדמנות ע"י התוקף.	בני אדם תמימים ו/או נותני אמון, ו/או היסח דעת, ניצול הזדמנות ע"י התוקף, ו/או חסרי ניסיון במרחב הווירטואלי

נוסף על ההבדלים המתוארים לעיל, ישנם הבדלים מרכזיים נוספים בין אונס במרחב הגשמי לבין עבירת האונס הווירטואלי. באונס אמיתי, הקורבן עשוי להיות בעל יכולת להימלט או לברוח, לקרוא לעזרה או להגיש דו"ח במשטרה, וזאת בשונה מהעולם הווירטואלי בו קורבנות האונס ווירטואלי עשויים שלא להיות בעלי יכולת לברוח, ו/או עשויים שלא לדעת כיצד להימלט או לקבל עזרה פיזית מאחרים הנוכחים במקום (אחרי הכול, עולם האינטרנט הינו מופשט, קרי אין מגע פיזי כלל).

בנוסף, לאונס אמיתי יש נטייה להתרחש במקומות פרטיים מכיוון שהתוקף אינו מעוניין שיראו או יתפסו אותו (סמי אונס מונעים אפילו מהקורבן לזכור את התוקף). אולם, אונס ווירטואלי יכול להתרחש באופן ציבורי או פרטי מכיוון שישנן מעט מאוד תוצאות אם בכלל במקרה שבו התוקף נראה או נתפס.

על מנת להבין את עומק ההשפעה של מעשי האונס הווירטואלי על הקורבנות - הן במרחב הממוחשב והן במציאות, ועל מנת להבין אודות הקשר למושגים שתוארו לעיל, להלן דוגמא לאונס ווירטואלי במרחב האינטרנטי, בתוך משחק מחשב.

"פרשת בנגל"  (Bungle Affair )

מדובר בתיעוד ראשון של אונס ווירטואלי עוד בשנת 1993. "פרשת בנגל" חשפה פרטים האינטימיים ביותר של האונס הווירטואלי כמו גם את התגובות של הקורבנות ושל הקהילה המקוונת כלפי התוקף. פרסומים אודות המקרה זכו להתייחסות מצד אנשי מקצוע ומלומדים ונחשבים בארה"ב, לבסיס חשוב בנושא של אונס ווירטואלי.

כאמור, פרשת בנגל התרחשה במרחב האינטרנטי הנקרא בשם  LambdaMOO, סוג של ממד מרובה משתמשים שבו הם יכולים לייצר חדרים ואובייקטים לרבות יצירת אינטראקציה עם אחרים.

בפועל, מדובר במבנה המשול באופן מופשט המשול לאחוזה הכוללת מאות חדרים המחוברים האחד לשני. האדם שביצע את הפשע נקרא בשם מר בנגל, "אווטאר" הנשלט על ידי סטודנט באוניברסיטת ניו יורק המתואר בתור "ליצן שמן, חלקלק, בעל פרצוף עוגייה הלבוש בתלבושת של ליצן מוכתמת וחגור בחגורת מנעול הדבק המגן שבאבזם שלו נשא כתובת מוזרה המציינת "נשקי אותי בתחת, כלבה!"

האונס הווירטואלי התרחש ביום שני בחודש מרץ, 1993, בתוך הסלון של LambdaMOO בו אווטארים רבים אחרים התכנסו. מר בנגל, ללא התגרות, נכנס לתוך הסלון בסביבות 10 בלילה,  וכי על ידי הפעלת בובת וודו, כפה על Legba (דמות וירטואלי בעל מגדר לא ברור), נשלט על ידי אישה מסיאטל, WA, שתספק לו שירותי מין.

צעקותיה של Legba גרמו לאנס לצאת מהסלון הווירטואלי. משם, הוא עזב למקומות לא מוכרים באחוזה אך המשיך לעשות שימוש בבובת הוודו שלו על מנת לתקוף, הפעם על מספר אווטארים (13): Starsinger, דמות נשית הנשלטת על ידי אישה ב-  Haverford,, PA, legba, Bakunin (מגדר לא ידוע) ו- Juniper (סנאי).

בפועל, מר בנגל כפה על Legba לאכול את שערות הערווה שלו/שלה, ולפגוע בעצמה בעזרת סכין בשר, ולעניין כל היתר, מר בנגל כפה עליהם לבצע מעשים מיניים אלימים האחד עם השני. לבסוף, החוויה הקשה הסתיימה כאשר Iggy, דמות אמינה, עשתה שימוש באקדח קסם שסגר את מר בנגל בתוך כלוב שמנע הן מהבובה והן מהאווטאר לגרום לכאוס נוסף.

דוגמה זו היא אחת מבין רבות המתעדות אונס ווירטואלי במרחב המשחקים, בהם האנסים עושים שימוש בדמויות פיקטיביות, המעניקות להם תחושת כל יכול, ותחת "עטיפה" זו, מבצעים מעשי אונס וירטואלי כנגזרת מסוג של אלימות ברשת ומרחוק.

חשוב להכיר בכך שמרבית מבצעי האונס הווירטואלי התחמקו מהשלכות משפטיות עד כה, לכל הפחות בישראל ובארה"ב. באם הדבר נובע מתוך היעדר קיומם של חוקים המסדירים את האלימות ברשת או האונס הווירטואלי, או כשל בתיקון החוק המקובל הקיים כך שיכלול מרכיבים של אלימות ברשת כנגזרת מעבירת האינוס.

עדויות אלו מלמדות אודות כיצד משחק אשר יכול להתפרש כתמים, לובש צורה של סיוט באופן פיזי, לרבות השלכות נפשיות קשות, ולאורך זמן, וכי לא מיותר לציין כי סביבה זו מאפשרת לעברייני מין ופדופיליה ברשת, מרחב פעולה חופשי במעטה לגיטימי לכאורה של משחק מחשב.

 שאלות ה-איך וה-מי בעניין האונס הווירטואלי

שאלות רבות ניתן לשאול סביב סוגיה זו, והעיקריות שבהן הם כיצד זה קורה ומי עלול להיות קורבן? מה הופך את האונס הווירטואלי לאמיתי וממשי כל כך עבור קורבנותיו? האם זו התגלמות המשתמש לאוואטר או הוויטליות של הסביבה? ו/או, האם אונס ווירטואלי הינו רק סוג בלתי מזיק של הטרדה מינית, או שאכן נדרשת אכיפה של ממש – הרבה מעבר לחוק למניעת הטרדה מינית?

על מנת להשיב אודות שאלות אלו, נדרשת הבנה אודות דרך האינטראקציה בין אוואטרים (הדמות הפיקטיבית שנוצרה ע"י המשתמש לצורך המשחק) לבין הסביבות הווירטואליות בכללותן.

בהתאם לחוק המקובל, בין רכיבי עבירת האינוס קיים מאפיין הפגיעה הגופנית או החדירה המינית על מנת להיחשב לעבירה מסוג זה. אכן, האינטרנט והסביבות הווירטואליות נטולי יכולת לספק את תחושת המגע הפיזי, ולמרות זאת, עם דגש על המרחב בתוך משחקי המחשב, לרבות משקפי התלת ממד – אמצעים אלו מגשרים על ממד הווירטואליות, וכי באמצעותם מקבלים המשתתפים את תחושת מציאות.

במשך שנים רבות, בארה"ב, הקושי בהגדרת המונח אונס ווירטואלי, נבע מהעובדה כי מדובר ברעיון בלתי ברור או מעורפל, אלא מכיוון שבחיים האמיתיים, הגדרת עבירת האינוס לא הייתה מוסכמת באופן שאינו מוטל בספק. אציין כי הגדרות וחוקים המתקשרים לאונס שונים ממדינה למדינה, ומשכך, אנסה ללמוד ממאמר אשר נכתב ע"י Kilpatrick כבר בשנת 2000, עבור "המרכז למחקר ארצי בנושא מניעת האלימות נגד נשים", אשר ניתח את סוגיית התקיפה המינית, לרבות עבירת האינוס.

מדבריו למדתי כי ההגדרה המשפטית שונתה באופן משמעותי בהשוואה להגדרה השכיחה על פי חוק (לפני שנות ה- 60) להגדרה יותר מפורטת ומכלילה בשנת 1962 אשר שבוססה על-פי מודל העונשין בארה"ב, וכי כיום, ההגדרה הפדראלית מקיפה ומפורטת.

ע"פ ההגדרה הפדראלית, עבירת האינוס במהותה עוסקת בסוגיית המגע המיני מכל סוג שהוא אשר בוצע ללא הסכמה, ובאופן בלתי רצוי, תוך מודעות ברורה.

אציין כי אין בהגדרה הבחנה בין מינו של התוקף: או מבדילה בין תקיפה מינית המושגת באמצעות איום או בכוח או בכל אמצעי אחר.

בהינתן עובדה זו, ובהתבסס על המבנה החברתי אשר עושה שימוש למכביר ברשת האינטרנט, במשחקי המחשב, וביתר הכלים העומדים לרשותו בסביבה הטכנולוגית, אותה הסביבה המאפשרת תקיפה מסוג אחר, קרי תקיפה מינית אלימה - בלתי מוסכמת של הפרט אשר בהגדרתה הינה אונס ווירטואלי.

כפי שצוטט וצוין בתוך המאמר של   MacKinnon (1997a, p. 228) וגם Williams (2000, p. 101), "אונס ווירטואלי" מוגדר כדלהלן:

As quoted and referenced in MacKinnon (1997a, p. 228) and Williams (2000, p. 101), virtual rape is defined:

"A sexually-related act of a violent or acutely debasing or profoundly humiliating nature against a character who has not explicitly consented to the interaction.  Any act which explicitly references the non-consensual, involuntary exposure, manipulation, or touching of sexual organs of or by a character is considered an act of this nature.  (Nancy [#587980] 1994)

( For the full account, see Dibbell (1998)).

Two weeks later, after the above definition and reprimand were originally suggested, the following was posted, as referenced by MacKinnon (1997a, p. 229):

Sexual harassment (particularly involving unsolicited acts which simulate rape against unwilling participants).  Such behavior is not tolerated by the LambdaMOO community.  A single incidence of such an act may, as a consequence of due process, result in permanent expulsion from LambdaMOO.... [sic]

 This petition makes no requirement on mediators that they recommend expulsion in every incident; if circumstances dictate, a lesser action may be designated.  But if, after due consideration, the opinion of the mediator is that the situation was extreme enough to warrant expulsion, the effect of this petition is to confirm that the community thinks that expulsion is within the scope of reasonable penalties for an act of this kind.  (Linnea [#58017], 1994)"

ולכן, אונס ווירטואלי, במהותו, מהווה את ההפרה המינית המדומה שלא בהסכמה של התוקף, ו/או האווטאר כנגד הקורבן, קרי מדובר בייצוג חזותי ו/או טקסטואלי של המשתמש, מצד האווטאר התוקף באמצעות אינטראקציה מקוונת.

אונס וירטואלי במסגרת קהילות וירטואליות ומשחקי המחשב.

בפרק זה אעסוק בהרחבה בעניין סוגיית האינוס במסגרת קבילות ומשחקי מחשב, ואפתח בבחינת השאלה מי הם הקורבנות בכללותם.

להבנתי, ועל בסיס מחקרים ולימוד, קיימים מספר מצבים בהם אונס ווירטואלי יכול להתרחש. שלושה מצבים הינם תוצאה מכך שהקורבן סקרן או בלתי מנוסה, לרבות תוצאה של מעקב אחר הקורבן למשך פרק זמן כלשהו או מכך שהקורבן הוטרד מינית.

אונס ווירטואלי כתוצאה מסקרנות או חוסר ניסיון נראה בתחילה כמו הערה מוזרה, ו/או סקרנות נחשבת לתכונה מאוד אנושית ויכולה להוביל את משתמשי האינטרנט למצבים שעלולים להיות מסוכנים בנסיבות העניין.

בתאריך ה- 6 במאי, 2007, חשפה Diana Allandale את ההתנסות שלה עם אונס ווירטואלי במשחק "Second Life" כתגובה לפוסט שהעלתה בכתובת VirtualToReality.com הנקרא בשם "כיצד בדיוק מתרחש "אונס ווירטואלי" אפילו במשחק Second Life?" (Sartre, 2007):

On May 6, 2007, Diana Allandale revealed her experience

of virtual rape in Second Life in response to a post on VirtualToReality.com called “How

exactly does ‘virtual rape’ even occur in Second Life?” (Sartre, 2007):

"As to the virtual ‘rape’…my first week in-world, a male avatar invited me to a beach.  Turned out to be a nude beach.  I’m not a prude, and to be honest, still tend to equate dressing (and undressing) my avatar as playing with my Barbie doll when I was little.  So sure, I took off my clothes, we went skinny-dipping and afterward, he suggested two poseballs.  Being the newbie I was, I didn’t understand that the word “love” hovering over the top meant “intercourse”.  When a cock suddenly appeared on him and he started going at it with my avatar, I will admit, my first thought was…”Hey!  I didn’t consent to this!”  But reason took hold, I told him I wasn’t interested and that was the end of it.  A few short minutes later, I was dressed and had left him on the beach, feeling ticked off that someone would take advantage of my newbie-ness, but having learned a little about human nature.  (Allendale, 2007)"

להבנתי, מדובר בתיאור בעייתי וזאת לאור העובדה כי גם בעולמנו הגשמי, הליכה לחוף נודיסטים מובילה בהכרח להורדת הבגדים, ומשכך, סביר כי תחשפי לאיברי מין גבריים – ויותר מאחד, וכי אם הדבר גורם לך לתחושת אי נוחות, אל תלכי לחוף נודיסטים.

מנגד, יש הטוענים כי באירוע זה, ניתן לראות את שפע הפיתויים במרחב הווירטואלי, ואת הסכנה עבור  אותם המשתמשים החדשים אשר בלתי מודעים למתרחש, ואשר משוכנעים כי במרחב הווירטואלי, הווירטואליות לא תאפשר ליתר המשתמשים לפגוע בהם.

מזווית אחרת, ניתן לומר כי חוסר הבנה טכנולוגית, הינו מחסום הבנתי בפני המשתמשים החדשים אשר אינם מודעים לעוצמת הטכנולוגיה לעניין האפשרויות הכמעט בלתי סופיות, ומשכך, אינם מודעים לכך כי מעשים כמתואר אכן יכולים להתרחש.

במילים אחרות, רבים הם המשתמשים אשר משוכנעים כי המגן הגאוגרפי עומד לימינם, ומספק להם תחושת ביטחון אשר באופן טבעי מורידה את מערכות ההגנה האישיות, ובכך, יוצרות מצב בו הפוגע יכול לפעול במרחב זה באין מפריע.

בפועל, על אותם המשתמשים החדשים, מתבצעת פעולת מניפולציה רגשית לעסוק בפעילות מינית מדומה (סייברסקס) ללא הסכמה ו/ או תמימותם נותנת אמון בתוקפים, ומשכך, עשויים לשמש מטרות קלות בקהילות הווירטואליות.

לא מיותר לציין כי במרבית המקרים, בשלבים המקדמיים, מדובר בחוסר הבנה של המותקף לעניין מעשיו של התוקף, ו/או התוקפים, וכי חוסר הבנה זה מאפשר את התרחשות האירוע.

הטרדות מיניות, ופעולות מעקב אסורות, תוך שימוש באמצעים טכנולוגים.

כפי שציינתי קודם, אונס ווירטואלי מוגדר כיום בחוק הישראלי תחת קטגורית ההטרדה המינית בכללותה. להבנתי, ועל בסיס המחקרים והמאמרים שקראתי, ומדברי המחוקק האמריקאי, כחלק מהפעולות המתבצעות ע"י התוקף הווירטואלי אשר להבנתי, יש ליחסם במסגרת עבירת האינוס, פעולות אלו אכן כהגדרתם הם פעולות הטרדה מינית, וביניהם ניתן למצוא פעולות של מעקב אחר האחרים בעזרת רשת האינטרנט, תוך שימוש באמצעים אלקטרונים אחרים (cyberstalking)  - הטרדה מינית.

ומשכך, מדובר באחת "מהחוליות" המקשרות בין כוונת האנס, לרבות מודעותו לביצוע העבירה, קרי פעולות טרום ביצוע עבירת האונס הווירטואלי.

בשנת 1999, סגן נשיא ארה"ב, אל גור, זיהה צמיחה בסוגים מסוימים של התנהגויות מקוונות בהן נעשה שימוש על מנת להטריד ולהפחיד אחרים ודרש לקבל דו"ח מפרקליט המדינה.

דו"ח משרד המשפטים בארה"ב הגדיר את "השימוש באינטרנט, בדואר אלקטרוני או במכשירי תקשורת אלקטרוניים אחרים לשם מעקב אחר אדם אחר" (משרד המשפטים בארה"ב, 1999) בשם cyberstalking.

 Bocij (2002) מתאר את תופעת ה- cyberstalking בצורה מפורטת:

Bocij (2002) describe cyberstalking in much greater detail: 

"A group of behaviors in which an individual, group of individuals or organization uses information and communications technology (ICT) to harass one or more individuals.  Such behaviours [sic] may include, but are not limited to, the transmission of threats and false accusations, identity theft, data theft, damage to data or equipment, computer monitoring, the solicitation of minors for sexual purposes and confrontation.  Harassment is defined as a course of action that a reasonable person, in possession of the same information, would think causes another reasonable person to suffer emotional distress".

"מקבץ התנהגויות בהן הפרט, ו/או קבוצה של אנשים, ו/או ארגון, עושים שימוש בטכנולוגיית מידע ותקשורת במטרה להטריד את האחר, ו/או קבוצה של אנשים. התנהגויות מסוג זה כוללות אך לא רק, איומים, גניבת זהות, גניבת נתונים, נזק לנתונים או לציוד, מעקב אחר גולשים ברשת, פיתוי ושידול קטינים למטרות מיניות ולעימותים מיניים. הטרדה הינה פעולה אותו מבצע אדם, כי במעשיו יכול לגרום לאחר לסבול ממצוקה מוחשית ורגשית כאחד."

מהנכתב נלמד כי לא בהכרח מטרת העוקב הינה ממניעים מיניים, וכי לעתים ניתן לייחס פעולות אלו כפעולות נקמה, שנאה, כעס, קנאה, אובססיה, ועוד, וכי פעולות אלו אכן מטרידות וכי אותם בלבד, יש להכיל תחת הגדרת החוק למניעת הטרדה מינית.

לא מיותר לציין כי פעולות מסוג מעקב מכל סוג שהוא, מטריד כמו גם בעל השפעות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות וודאיות על הקורבנות, אשר עלולות לגרום בין היתר לתגובות רגשיות בדומה לפחד, חרדה, סיוטים בלילה, חוסר אונים, דריכות יתר, שינויים בהרגלי האכילה והשינה, דרגות מצוקה מוגברות, תחושה של חוסר שליטה ותחושה של אובדן הביטחון האישי.

הקשר שבין ה  Cyberstalking לבין האונס הווירטואלי

מדובר בהרחבת סוגיית האונס הווירטואלי, תוך שילובו בתוך קטגוריית cyberstalking, וכיצד הוא מהווה הרחבת תופעת המעקב המטריד "המסורתי"? כך נכתב בדו"ח של הלשכה לסטטיסטיקה בארה"ב (Bureau of Justice Statistics Special Report, 2009) אשר העריכה כי כ- 3.4 מיליון אנשים בני 18 ומעלה היו קורבנות למעקב מטריד.

מהדוח נלמד כי 13.9% בקירוב מקורבנות המעקב המטריד עברו אונס/תקיפה מינית על ידי התוקף עצמו. הדוח מפרט אודות סוגיות התקיפות הגופניות המבוצעות על ידי העוקבים/המטרידים כנגד הקורבנות, כמו גם את העובדה כי מדובר בדבר שכיח: אונס/תקיפה מינית הינה שכיחה.

מדברי המחוקק הישראלי ניתן ללמוד כי סוגיות אלו בעולם הגשמי אכן נכללות במסגרת החוק למניעת הטרדה מינית, אך אינן מפורשות למרחב האינטרנטי, וכי חסרות כל התייחסות לפעולות של מעקב במרחב זה.

במלים אחרות, להבנתי, כפעולת הסברה, קרי הכללת פעולות אלו תוך שימוש באמצעים טכנולוגים כמפורט לעיל, בהחלט יכלו להביא למודעות מוגברת, כמו גם יצירת איום כנגד המבצעים עצמם.

יש להביא בחשבון כי תחושת נקמה, שנאה, כעס, קנאה, אובססיה, ועוד, יוצרים בין היתר את הבסיס הפסיכולוגי לביצוע עבירת האינוס והווירטואלי גם במסגרת משחקי מחשב, לרבות קהילות וירטואליות, וכי מרחב וירטואלי זה יוצר תחושת לגיטימציה עבור השחקנים/המשתתפים אשר לוקחים חלק במרחב הווירטואלי אל מחוץ לגבולות המשחק, קרי מדובר במציאות מדומה.

בפועל, המציאות המדומה והעולם החומרי הם שתי מציאויות חופפות, וכי לא אחת, תחושת המציאות במרחב הווירטואלי, תוך כדי משחק מחשב, והעוצמות הרגשיות שבכך, מטשטשות את הגבול שביניהם, ומאפשרות בדרך מטפורית, לאותו אדם, להשליך את המציאות המדומה למרחב החומרי.

כידוע, הקהילות הווירטואליות עצמן אינן קיימות במובן הפיזי ולא במובן הגאוגרפי, אולם מובנות מבחינה חברתית בסביבה מקוונת המסופקת על ידי אנשים הממוקמים בצורה מפוזרת מבחינה גאוגרפית בעלי אותם תחומי עניין.

במילים אחרות, קהילות ווירטואליות אינן ממוקמות בדרך כלל בתוך אותו אזור גאוגרפי בעולם החומרי, אולם הקהילה הווירטואלית עצמה שוכנת בכתובת רשת מסוימת שבה אותם חברי הקהילה פזורים ברמה הגאוגרפית רשאים להתאחד.

כלומר הקהילה הווירטואלית הינה שיתופיות חברתית בעלת ארגון עצמי, אשר נוצר ונשמר בעזרת אמצעים טכנולוגים, וללא כל קשר גאוגרפי, סוציואקונומי, גיל, דת ו/או גזע, קרי ריבוי חברים/בני אדם המחוברים האחד לשני בצורה אלקטרונית בלבד.

ובחזרה לסוגיית ה cyberstalking, סביבה זו מאפשרת לעוקב לאסוף נתונים רבים אודות המוטרדת, וכי סירובה לדרישותיו לביצוע פעולות מסוג זה או אחר, ביסודן עלולות לגרום אצל העוקב לתחושות רצון נקם, ואחרות, והוצאת אמוציות אלו אל מחוץ למסגרת המשחק הווירטואלי, ומשכך, יש להבין פעולות אלו, וכן להכילן במסגרת החוק למניעת הטרדה מינית.  

הקשר שבין תופעת המציאויות הרבות לבין עבירת האינוס הווירטואלי

סוגיית המציאויות המרובות לקוחה מתוך הבנתו של הפרט לעניין המציאות החומרית הידועה לו, והקשר שבין אותה המציאות, לבין תחושות המציאות המדומה אשר לא פעם מקבל הפרט בהיותו חלק ממשחק רשת וירטואלי.

כחלק מתחושות אלו בעולמנו הגשמי ניתן לחוש בחום, קור, מגע, כוח משיכה, לצד תחושות מופשטות הנובעות כתוצאה מההתנהגות הסביבתית, וכנגזרת מתלאות היום, כגון שמחה, אכזבה, תסכול ועוד, אשר כהגדרתן הן תחושות מופשטות.

זאת עוד, בעולם החומרי או במציאות הגשמית נכללים גם מאפיינים מסוג צבע וקול, גובה, צבע שיער, מבנה גוף ועוד, עובדות אשר נחשפות בעולמנו הגשמי כאשר אנו פוגשים אדם אחר.

עובדות אלו הן המקור לשיבוש ההבנה שבין העולם הווירטואלי לבין העולם הגשמי, קרי גם בעולם הווירטואלי, קיימים מאפיינים מסוג צבע עור, גובה, צבע עיניים, שיער ועוד, קרי מדובר בקשר אשר מטשטש בין העולם הגשמי לעולם הווירטואלי, ומאפשר את הימצאות תאוריית המציאויות המרובות, תוך טשטוש אודות המותר והאסור בכללותו.

במילים אחרות, המעבר שבין מציאות אחת למציאות אחרת הוא החידוש - כלומר הכניסה לעולם הווירטואלי, תוך הבחנה באותם הפרמטרים הידועים לנו מהעולם הגשמי, שוחקים את ההבנה לעניין הימצאותו של הגולש במרחב וירטואלי, וכי עובדה זו הופכת לשגרה יומיומית ולנורמה.

כלומר, הטכנולוגיה שמאפשרת האנשה אל תוך המרחב הווירטואלי יוצרת טשטוש חושים אצל הגולש, קרי אותו גולש "שקוע" במציאות מדומה, וכי היא/הוא מאבדים את הקשר למציאות הגשמית, לעת עתה, קרי המציאות המדומה הופכת למציאות הממשית בפועל.

על בסיס מחקרים שקראתי, קיימים מספר סוגים שונים של מציאויות עבור הפרט, וכי לענייננו, ניתן לשער כי המציאות הפיזית שבה אנחנו חיים, אכן מתקרבת להיותה דומה למה שנחשב למציאות מדומה במיוחד כאשר התנהגויות, למידה חברתית והרחבת המציאות נלקחים בחשבון.

על בסיס אותם המחקרים, לרבות הבנתי העמוקה מעולם הטכנולוגיה, וכפי שכבר ציינתי קודם, המציאות המדומה דומה עד מאוד למציאות הגשמית.

לא מיותר לציין כי גם תקשורת, המהווה תכונה טבעית של המציאות, כלומר היא אינה קיימת רק במציאות מדומה אלא מסייעת גם בעיצובה בדיוק כפי שהיא עושה זאת במציאות הגשמית. הצלחתה והישרדותה של חברה מבוססות על תקשורת טובה בין בני אדם, וכי "המלחמה" בין הקהילות בווירטואליות היא על יצירת סביבה תקשורתית פעילה ככל שניתן בין החברים באותה הקהילה.

במאמר שפורסם בכתב העת בשנת 1999, Derry תיאר את הלמידה החברתית כחלק חשוב של בניית ידע. המאמר עסק באינטראקציה בין המשתתפים, לדוגמה, מה קורה במשחקים מקוונים, מרובי שחקנים, הכוללים משחק תפקידים שונים, לרבות ניתוח אודות סוגיות "הכוח" והשליטה, כמו גם המניע שמאחורי בניית הידע החדש.

בפועל, מהמאמר נלמד כי המצב החדש במסגרת המשחק אילץ תלמידים להסתגל להבדלים שבין האמונות הטבעיות מבית לבין אלה של אחרים, וכי עובדה זו תמכה בהבנה כי חוקי הקהילה מבוססים על ידי חברים שיתופיים של אותה חברה שהיא חלק מהקהילה.

באותו הנושא,  Powers (2003, עמוד 193) נכתב כי:

"The combination of speech act theory and realism about intention suggests a more inclusive realism since it grants as real such entities as performative acts (and intentions so to act), even when they are put into effect by the mediation of computer programs".

כלומר שהמציאות המדומה אמיתית כל כך עבור משתמשים מסוימים בדומה למציאות הגשמית במיוחד במצבים בהם הגולש/החבר באותה הקהילה הווירטואלית שקוע עמוק בתוך אותה הסביבה, ומשכך, מטשטש החיבור לחיים האמיתיים.

משכך, הגעתי למסקנה, כי בהתייחס לסוגיית  האינוס הווירטואלי, תוך הבנה כי קימת אוכלוסייה בלתי מבוטלת אשר עלולה לגלוש מהמציאות הגשמית אל תוך המציאות הווירטואלית תוך טשטוש המותר והאסור בכל המרחבים, ובהתייחס לסוגיית המציאות המדומה, תידרש בחינה אינדיבידואלית עבור כל תוקף, על מנת לבחון את מודעותו, כנגזרת מהנדרש לצורך הרשעה בפלילים, ובהתאם לחוק המקובל.

מזווית אחרת, ולעניין ההתפתחות הטכנולוגית, ויכולת המחוקק לעמוד בקצב, ראוי לציין כי רשת האינטרנט, הביאה איתה תאוריות רבות, וביניהן את  תיאוריות ההתקשרות, בניסיון להסביר וליצוק תוכן להשפעות החברתיות אשר נוצרו כתוצאה מקיומה של הרשת.

אחת מהתאוריות טענה כי הטכנולוגיה מניעה שינוי חברתי, קרי שינוי הרגלים המושפעים באמצעות הטכנולוגיה, וכי הטכנולוגיה משנה הכול מבלי לשנות את עצמה במובן המהותי, וזאת לאור העובדה כי הטכנולוגיה הינה כלי ולא מטרה.

Jacques Ellul (1987/1989) האמין כי הסביבה הטבעית והסביבה החברתית יקבלו תפקיד משני לסביבה הטכנולוגית המשגשגת שהמין האנושי יצר לעצמו: שאותן שתי סביבות מקוריות יהפכו למשניות לסביבה הטכנולוגית, וכך כתב:

Ellul (1987/1989) correctly predicted: 

"On the one hand, there will be a kind of aristocracy marked off by its total and infallible adaptation to technical gadgets and the technological system, and on the other hand there will be a vast number of people who are outdated, who cannot use the technology, who are powerless, who are still at the social stage but who live in a technological environment for which they are totally unadapted (p. 138-139)."

מדבריו ניתן ללמוד כי טבע האדם עדיין קיים, וזאת למרות כי ספק עד כמה הפרט יקבל החלטות בעתיד, וזאת בהתייחס להתקדמות הטכנולוגית. לטענתו, מחובתו להכיל שינויים טכנולוגים רבים ככל שניתן, וליצוק אותם אל תוך מערכות הניהול של החברה, וזאת על מנת להפוך את שגרת חיינו ליעילה ונוחה יותר עבור הפרט והחברה בכללותה.

להבנתי, היפה בנכתב הוא הבנתו מסוף המאה הקודמת, ולראיה, הטכנולוגיה אכן תופסת מקום מרכזי בחיינו, וכי הדוגמאות הטובות ביותר הן השימוש במכשירים הסלולאריים, לצד תיקוני החוק וההלכות המשפטיות אשר עוסקות בסוגיות אלו, והבולטות ביותר הם הוא חוק הגנת הפרטיות, לרבות תקנות הגנת הפרטיות האירופאיות – ה GDPR.

טענה נוספת עלתה מדבריו, אשר לענייננו ממחישה את הצורך המיידי בשינוי החוק, קרי העברת עבירת האינוס הווירטואלי אל תוך מסגרת עבירת האינוס בחוק העונשין, קרי טענתו היא כי החברה מחויבת להסתגל ובמהירות, ולקבל את השינוי הכללי ולהשלים עם המצב.

עוד מדבריו נלמד כי לטענתו, התאמה זו תצטרך להיות מידית ולא איטית ומחושבת - התאמה מידית וחיונית זו מהווה בעיה בפני המשטרה, רשויות החוק והפוליטיקה, וזאת לאור העובדה כי ההתפתחות הטכנולוגית מהירה מדי אל מול המחוקקים ורשויות האכיפה, וכי לאלו אין את המשאבים ולא את הידע להתעדכן ו/או לעמוד בקצב הטכנולוגי.

באותו הנושא, בפתח ספרי "ראיות דיגיטליות הלכה למעשה – בין משפט לטכנולוגיה" משנת 2015, אשר עוסק במגוון נושאים מקיף בתחומי המשפט והטכנולוגיה, נכתב: "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אופן המחשבה שבו השתמשנו כשיצרנו אותן".

כך כתב אלברט איינשטיין, ולראיה – העשור האחרון היה מהיר וקצבי. עשור של פריצת דרך אדירה בתחום תקשורת המחשבים; פייסבוק, WhatsApp, טוויטר, גלישה מהירה באינטרנט, שימוש בטלפונים סלולאריים כמחשב לכל דבר והרשתות החברתיות, מערכות טלויזיה במעגל סגור, ומערכות ניווט לווינים (GPS) אשר שינו לחלוטין את התקשורת הבין-אישית ברחבי העולם.

למעשה, פעולות יום-יומיות "מסורתיות" נעלמו כמעט לחלוטין, והוחלפו ביישומים מקוונים, במסמכים אלקטרוניים ובשרתים וירטואליים אשר מקום מושבם אינו בהכרח בגבולות המדינה שבה נמצא המשתמש.

כתוצאה מכך הפך המידע האישי של כולנו לנחלת הכלל, במובן מסוים ו/או לפחות לנחלתם של אלו היודעים להגיע אליו. כתוצאה מכך, כל תקלה טכנית, וירוס ואף הפסקת חשמל – עלולה לשבש את שגרת החיים שלנו ואף לגרום נזק כלכלי כבד למשק ולשוק העבודה.

מרוץ החימוש הטכנולוגי הוא עובדה קיימת, והמחשבים לסוגיהם הם חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום של כולנו. אך כאן גם טמונה הבעיה. השינוי מהיר מדי עבור מרבית האנשים, הבורות בנושא עולה על הידע, השפה המקצועית נתפסת כקשה מדי להבנה – ובמקרים רבים היחס לעולם הטכנולוגי "נגוע" בחשיבה מסורתית, מיושנת, שאינה עולה בקנה אחד עם צורכי העידן המודרני.

בעולמנו הגשמי, הקורבנות הבולטים של מציאות זו הם נציגי מערכת המשפט – שופטים, עורכי דין ומשפטנים. עולם המשפט שמרן ומסורתי מטבעו. מערכת הצדק נסמכת על חוקים אשר לא תמיד עומדים בקצב השינוי הטכנולוגי שעליו הם אמורים לפקח. כך גם הפסיקות אשר יצרו תקדימים ואבני דרך, אשר הותירו חותמם והתוו שיטה סדורה לאורך השנים; אך בפועל, השיטה אינה מביאה בחשבון את אופי העולם שבו אנו חיים. שופטים, סנגורים ותובעים אינם מומחים למחשוב ולטכנולוגיה, והמציאות המשתנה מניחה לפתחם סוגיות מורכבות מאין כמוהן, אשר חלקן כלל לא נדונו בעבר.

בעניין זה אדגיש כי להבדיל מדור ממוצע של בני אדם, "סבב החיים" בתחום הטכנולוגיה מתחדש מדי שלוש שנים בקירוב, ומכאן התהום שבין החוק, הפסיקה והנעשה בפועל. התוצאות העגומות באות לידי ביטוי מדי יום ביומו: משפטנים ושופטים נדרשים לסוגיות המשלבות משפט וטכנולוגיה – ומוצאים עצמם חסרי אונים.

עליהם לייצג, לייעץ או להכריע – אך אין בידיהם את הכלים או הידע הדרוש לכך. כבר לפני כמה שנים הצהירה השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן כי "בתי המשפט לא צריכים להתעסק עם זה..."; שופט אחר הודה במהלך דיון כי אינו יודע כיצד להתמודד עם סוגיות טכנולוגיות; ושופטת שלישית ביקשה כי תוצג בפניה חוות דעת של מומחה למחשבים, ואף הודיעה כי החלטתו בעניין תחייב ותהיה סופית.

מטרתו של הספר "ראיות דיגיטליות הלכה למעשה – בין משפט לטכנולוגיה" היא לשנות מציאות זו. הספר מיועד לציבור המשפטנים, והוא מגשר בין שני עולמות הנתפסים כמרוחקים זה מזה – עולם המשפט ועולם הטכנולוגיה.

הספר מאגד קשת רחבה של נושאים, של מונחים ושל תרחישים, ומשלב בין ארבעת ההיבטים המרכיבים כל סוגיה משפטית: הנסיבות העובדתיות, ההיבט הראייתי, הנתונים המקצועיים והניתוח המשפטי.

"ראיות דיגיטליות הלכה למעשה – בין משפט לטכנולוגיה", עוסק בסוגיות המורכבות הנובעות מהחיבור הבלתי-נמנע בין האדם לטכנולוגיה. הרעיון העומד מאחוריו הוא לגדוע את הנתק שנוצר בין עולם המשפט לזירה הטכנולוגית, לצמצם את פערי הידע ולהציג תמונה ברורה וחד-משמעית ככל האפשר. המטרה, בסופו של דבר, היא שהצדק לא רק ייעשה – אלא ייעשה מתוך ידע והבנה מעמיקה.

הספר מספק הסברים מפורטים אך פשוטים להבנה על התהליכים הטכנולוגיים המלווים את חיינו. לצד הסברים אלו מוצגים גם ניתוח משפטי של מקרים עובדתיים, בחינה של הסוגיה בעיניים משפטיות – לרבות באמצעות משפט משווה – וחלופות לפתרון משפטי הולם.

הספר רואה אור לאחר שנים ארוכות של לימוד ומחקר ושל ניסיון וייעוץ במאות תיקים משפטיים סבוכים, אזרחיים ופליליים, לרבות תיקי הלבנת הון, אונס ורצח. הוא מושתת על היכרות מעמיקה עם החוק ועם מערכת המשפט בארה"ב, באנגליה ובישראל. הספר מציג את הנושאים ביסודיות ובקפדנות, אך כתוב בסגנון ידידותי ופשוט להבנה, והוא נוח לשימוש גם עבור מי שהשפה הטכנולוגית זרה לו.

לצערי, הבנה זו עדין לא הושרשה עמוק מספיק אל רבדי החברה בכללותה, כמו גם לנבחי עולם המשפט, וכי בהקשר למציאות המדומה, רבים הם התיקים המשפטיים בהם החתומה מטה עוסקת בסוגיות לשון הרע, אשר מהם ניתן ללמוד כי המעוולים מעבדים את הקשר שבין המציאות הגשמית למציאות הווירטואלית, ובהיכנסם לעמוד הפייסבוק, ו/או לכל רשת חברתית אחרת, מתנהלים כשלוחי רסן, ופוגעים באחר ללא כחל ושרק.  

ועל מנת להמחיש את דברי אלו, כך נכתב באחד מכתבי התביעה אשר בגינם ניתן לפסק דין חלוט:

"....... ובשביל להבין את עומק הפגיעה, התובע הינו כירורג מומחה , אשר עוסק מזה  שנים שירותי רפואה ועושה כן באופן מסור מיומן ומקצועי. מעולם לא נתבע ; לא ניצב בפני שום מכתב דרישה או תלונה ובאמתחתו תעודות , המלצות ומכתבי תודה רבים על פועלו הטוב, המסור והאכפתי. מנגד ניצב הפוסט נשוא תביעה זו, אשר כפי שתראה הח״מ להלן , רצוף כזבים , השפלות , פרובוקציות ואמירות פוגעניות, וכי תוך פחות מיומיים קיבל לא פחות ממאות שיתופים ותגובות בעידודה המלעיט והמסית של הנתבעת (כאמור בעגת המדיה הדיגיטאלית : ״פוסט ויראלי״) ; וכל זאת מבלי שיכול היה התובע להגיב ולהגן על שמו הטוב והמוניטין עליו עמל בדם יזע ודמעות. ובפשטות כדברי חז״ל: ״חיים ומוות ביד הלשון".

נספח 1 הינם הפרסומים הפוגעניים נשוא הבקשה/התביעה, אשר מעבר להצגת תמונה שקרית/מעוותת, בהם נכתב: "אכפיש אותו עד עפר...."; " שמעתי שהמון בנות תובעות אותו גם על שתלים שהתפוצצו...."; "מפלצות....."; "חלאות אדם....."; ".....מה שיותר חשוב זה שאף אחת או אחד לא יתקרב אליהם!!!....."; ".....להמיס מסתבר שגם את זה הוא לא יודע לעשות...."; "לבטח יש לך חברות תזהירי אותן מפניהם.....וכל הצוות שלו הם חלאות אדם....."; לצד אי דיוקים מגמתיים בנכתב בפוסט עצמו, לדוגמה, ההמסה בוצעה בכל השפה העליונה ולא בחלקה, התשלום הושב למשיבה זמן רב לפני כתיבת הפוסט הפוגעני ועוד."

ובחזרה לענייננו, ספק רב אם במרחב הגשמי, אדם נורמטיבי היה מעלה על דל שפתיו אמירות מסוג זה, וכי עובדה זו ממחישה את טענתי כי תופעת המציאויות המרובות, עם דגש על כך שבמרבית המקרים, הגולשים מאבדים את הקשר למציאות הגשמית בזמן שהם "עוברים" למרחב הווירטואלי.

בהעדר חקיקה במסגרת חוק העונשין, להלן אפשרות ביסוס האינוס וירטואלי במסגרות חקיקה אחרות

על בסיס המחקרים שקראתי, לרבות הידע שרכשתי לאורך השנים, אכן ניתן להתמודד עם תופעת האינוס הווירטואלי תחת מספר דברי חקיקה אחרים, ובראשן היא עבירת מעשה מגונה המוגדר בסעיף 348(ו) לחוק העונשין ולשונו: "מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים". הענישה על עבירה זו היא עד 7 שנים בנסיבות רגילות ועד 10 שנים בנסיבות מחמירות.

מעשה מגונה היא עבירה נפרדת מעבירת האינוס והיא מהווה את העבירה השנייה בחומרתה בעבירות המין, ולמעשה ניתן להכליל מעשה מגונה בכל עבירה מינית, ובהעדר רכיב הבעילה - הרכיב העובדתי הנדרש לעבירת האינוס.

החוק לא מגביל את המעשה המגונה למעשה כלשהו וכל ביטוי מיני מוגדר כמעשה מגונה בעיני החוק, וזאת מפני שהיסוד העובדתי של המעשה המגונה הוא רחב, החוק לא מציג רכיב עובדתי לעבירה אלא האישום מתבסס על היסוד הנפשי בלבד.

הפרשנות המקובלת היא כי על מנת להאשים אדם במעשה מגונה יש להוכיח כוונה מיוחדת בהתאם למטרה, סיפוק מיני, ומודעות בקשר לטיב המעשה. כלומר, ההוכחה הנדרשת לאישום במעשה מגונה היא שהאדם מודע לכך שהוא פועל במטרה לסיפוקו המיני.

יש להדגיש כי למרות שמעשה מגונה כולל מגוון פעולות, בית המשפט לא נוטה להרשיע בעבירה זו כאשר המעשה המיני כולל אמירות בלבד, הנחשבות כהטרדה מינית, עבירה פחותה בחומרתה.

בהינתן קשיים עובדתיים באישום באינוס ווירטואלי תחת החוק הקיים בשל רכיבי העבירה ואף היחס החברתי השונה, עבירת המעשה המגונה לא דורשת רכיבים עובדתיים אלא רכיבי כוונה בלבד, שניתן להוכיחם בנקל במעשים שכאלו במרחב האינטרנטי.

ניתן להסיק ולהוכיח כוונה מיוחדת בעבירות אינוס ווירטואלי, במיוחד העבירות החמורות הנמשכות כסחיטה לאורך זמן, ולכן מסגרת נורמטיבית זו היא כלי משפטי המאפשר שימוש מוצלח, במלחמה בתופעה.

בנוסף, החומרה המוסרית-משפטית של מעשה מגונה לעומת אינוס יכולה להקל על החברה לקבל אישומים כאלו בעולם הווירטואלי, וליצור שינוי מקובל בטווח הזמן המיידי ללא צורך בשינוי חברתי ו/או נורמטיבי בתחום עבירת האינוס עצמו.

בית המשפט עצמו כבר האשים במספר מקרים אנשים תחת סעיף זה בעבירות של אינוס ווירטואלי, וגם במקרים שתוארו לעיל. עבירת האינוס הופחתה במקרים שונים להרשעה בעבירה למעשה מגונה, וכי דוגמאות נוספות לכך הן מקרה גולדשטיין (ת"פ 20996-08-15 פרקליטות מחוז תל אביב נ' גולדשטיין, 2017), בו אדם ניהל שיחות מיניות עם שוטרת שהתחזתה לילדה והואשם בביצוע ניסיון למעשה מגונה בילד, ניסיון לגרימת מעשה מגונה בילד וניסיון להטרדה מינית.

במקרה זה בית המשפט הדגיש כי גם שיח מקוון או שיח טלפוני יכולים לגבש את עבירת המעשה המגונה. כך תואר גם במקרה פלוני (ע"פ 9012/08 פלוני נ' מדינת ישראל, 2012), שם כתב בית המשפט: "בהתקיים הנסיבות המנויות בסעיף, ניתן להרשיע גם בגין 'מגע וירטואלי'. מגע שכזה יכול לבוא לידי ביטוי בשיחה בין שני האנשים - אם באותו מרחב פיזי ואם בנקיטה באמצעים טכנולוגיים: טלפון, שליחת מסרונים או שימוש במרשתת (אינטרנט), וכיוצא באלה".

במקרה אחר, פלוני (ע"פ 7725/11 פלוני נ' מדינת ישראל, 2013), נקבע גם כן כי המרחב הווירטואלי מהווה מרחב בו יכולה להתרחש עבירת מעשה מגונה. בית המשפט תיאר כי פרשנות זו של החוק הקיים באה להתאים את דבר החקיקה לעתיד תוך כדי הכרה בדרכים החדשות ליצירת קשר בין אנשים תוך שימוש באמצעים השונים של הטכנולוגיה המודרנית. בית המשפט קבע באופן מפורש כי "מעשה מגונה יכול להיעשות גם תוך שימוש במסרים אלקטרוניים, תמונות במחשב ועוד".

דבר חקיקה נוסף דרכו ניתן לעשות שימוש היא עבירת סחיטה באיומים כאשר הפעולה היא בעלת אופי מיני, המוגדרת בסעיף 428 לחוק העונשין.

 עבירה זו מתוארת באופן הבא:

"המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט שלהם, או מאיים על אדם לפרסם או להימנע מפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר, או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו - מאסר שבע שנים; נעשו המעשה או המחדל מפני איום או הטלת אימה כאמור או במהלכם, דינו - מאסר תשע שנים".

סחיטה באיומים - כאשר הפעולה היא בעלת אופי מיני מהווה עבירה הפוגעת בערכים של כבוד האדם והזכות לאוטונומיה של האישה. גם תחת סעיף זה כבר היו אישומים והרשעות של פגיעה מינית באינטרנט ואינוס ווירטואלי ממשי, כגון פרשת פינטו (ע"פ 8720/15 מדינת ישראל נ' שמעון פינטו, 2016).

זהו מקרה בו אדם הואשם והורשע בסחיטה באיומים של תמונות בעלות אופי מיני ברשת האינטרנט; בית המשפט תיאר כי אין זה משנה אם פעולת סחיטה שכזו נעשית באינטרנט או בכל מרחב אחר, וכי סחיטה שכזו בה ההסכמה מתקבלת באמצעות איום לא פיזי איננה שונה כלל מסחיטה פיזית ואיום לפגיעה בגוף. כל שימוש בכוח ובאיומים לביזוי וניצול מיני של אחר, בין אם כוח פיזי או איום בפגיעה ממשית או כל תוצאה פוגענית אחרת מהווה סחיטה באיומים.

מסגרת חוקית זו מתאימה לטיפול בתופעה ואף נעשה בה שימוש - אך היא אינה מסגרת נורמטיבית מקיפה דיה בכדי להילחם בכלל העבירות המוגדרות באינוס ווירטואלי. חקיקה זו כוחה יפה רק למקרי סחיטה ואיומים, ובתחום זה היא מוכרת על ידי בית המשפט ככלי יעיל בו ניתן לעשות שימוש גם במרחב הווירטואלי.

בישראל, תופעת האינוס הווירטואלי נכללת כיום במסגרת החוק למניעת הטרדה מינית, התשמ"ח-1988. להבנת החתומה מטה, מדובר בחקיקה שנועדה להתמודד עם הטרדות מיניות במקום העבודה ובכלל, והוא מתייחס לרף הנמוך ביותר של עבירות מין בישראל.

זהו החוק היחיד בתחום העבירות המיניות בו בוצעה התאמה מסוימת של העבירה לעולם האינטרנט, ובתאריך 06.01.2014 עבר תיקון לחוק המכונה חוק הסרטונים. תיקון זה קובע כי כל פרסום פומבי או אחר של תוכן פורנוגרפי, בין אם בצילום או בסרטון, ללא הסכמתו של האדם המופיע בסרטון, נחשב למעשה כהטרדה מינית ולצידה ענישה של עד 5 שנות מאסר.

כפי שמצוין בסעיף 3(א)(5א) לחוק למניעת הטרדה מינית: "פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום".

חשוב להדגיש כי בנוסף לתיקון זה הנוגע באופן ישיר בהפצת סרטונים ותמונות באינטרנט, החקיקה בישראל הקיימת בנוגע להטרדה מינית חלה בעקיפין על משתמשי האינטרנט והמרחב הווירטואלי, בהתאם לתכולת החוק בעולם האמתי.

כך גם כלל ההוראות החוק למניעת הטרדה מינית מהווים מסגרת שניתן לעשות בה שימוש למלחמה בתופעה. כך מוגדר בסעיף 3(א)(3) לחוק האיסור על "הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות", בסעיף 3(א)(4) "התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות", ובסעיף 3(א)(5) "התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית".

בנוסף, החוק קובע כי בכל הנוגע להטרדה מינית של קטינים הצעות בעלות אופי מיני או התייחסויות חוזרות המתמקדות במיניות של האדם ייחשבו כהטרדה מינית גם אם הקטין לא הראה כי הוא לא מעוניין בהם, בניגוד לבגיר. על הטרדה מינית זו החוק קובע ענישה של עד שנתיים מאסר.

חוקים נוספים אשר מנסים להתמודד עם סוגיית הטרדות מיניות ברשת, בעיקר מתחום ההגנה על הפרטיות, ובראשם חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. דבר חקיקה זה בא למנוע שימוש במידע פרטי על ידי אחרים. בפתיחת החוק נקבע בסעיף 1 כי "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו". בהמשך החוק מוגדרת הפגיעה בפרטיות, כאשר החוק מציין את הפגיעה בסעיף 2(3) כ"צילום אדם כשהוא ברשות היחיד".

סעיף 4: "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו" ובסעיף 10: "פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות". בסעיף 5 לחוק נקבע כי עונש על כל אחת מהעבירות הללו הוא עד 5 שנות מאסר, והחוק אף קובע כי פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית שניתן להגיש בגינה תביעה בגין פיצויים של  עד 50,000 ש"ח במקרים בהם אין הוכחת נזק ועד 100,000 ש"ח כאשר ניתן להוכיח נזק ושהפרסום בוצע בכוונה תחילה בכדי לפגוע.

אך דברי חקיקה אלו, החוק למניעת הטרדה מינית וחוק הפרטיות, אינם מספקים לטעמי מסגרת הולמת להגנה מפני אינוס ווירטואלי. החוק למניעת הטרדה מינית אמנם מקיף ומותאם יותר לעולם האינטרנט, אך לטעמי הענישה המקלה לצד העבירה אינה מתאימה לחומרת העבירה והפגיעה החברתית והאישית העולה מאינוס ווירטואלי.

גם חוק הגנת הפרטיות אינו מתאים בשל תכולתו הצרה והעובדה שהחוק חל אך ורק על מידע פרטי. כך למשל כאשר אדם פורץ למחשב של אחר ומפיץ תמונות מבזות שהשיג מפריצה זו עובר על חוק זה, אך כאשר אדם משכנע אחר, תוך התחזות ומרמה, להעביר לו מידע או להפוך מידע לפומבי, החוק כבר לא חל על הפעולה. לכן מסגרת זו מוגבלת ביחס להתמודדות עם התופעה הרחבה מסוג האינוס הווירטואלי, ואודות כך מפורט בהרחבה במחקר אשר יפורסם בקרוב.

סיכום

על בסיס הנכתב, נשאלת השאלה, מהי המסגרת הנורמטיבית לביסוס עבירת האינוס הווירטואלי, אשר כאמור מהווה פגיעה טראומטית לנשים הנפגעות, אשר במהותה אינה פחותה בחומרתה בהשוואה לפגיעה המינית המתרחשת בעולם הגשמי.

מהמידע שבידיי, ועל בסיס מחקרי זה, נראה כי גם הפרקליטות מודעת לקושי, לצד העדר חקיקה מספקת ככלי הרתעתי, ובניסיון להתמודד עם התופעה, וכנגזרת מכך, הפרקליטות מגישה כתבי אישום מחמירים יתר על המידה, למרות שכנראה לא יעמדו במבחן שיפוטי, נועדו אך ורק בכדי להפעיל לחץ על הנאשם לחתום על הסדר טיעון באישום מופחת.

אם ברצוננו באמת להילחם בתופעה, עלינו להתמודד עמה תחת מסגרת נורמטיבית מבוססת ומתאימה להכלה בעולם הווירטואלי, תוך גישור על הפערים המצויים במסגרת המציאות המדומה, ו/או ריבוי המציאויות, והכלת העבירה במסגרת עבירות האינוס בחוק העונשין, כמו גם תחת הגדרת המעשה המגונה, ובנסיבות העניין.

דבריי אלו נאמרים על בסיס ניסיון רב שנים במרחב הווירטואלי, ובניסיון להמחיש עד כמה תופעת האינוס הווירטואלי מחייב ענישה מחמירה כאינוס מוחשי פיזי.

העובדות מוכיחות כי התנאים החברתיים והמשפטיים בשלו להכלת מסגרת נורמטיבית זו בעולם הווירטואלי, וכי מחובת החוק להיות חד משמעי לעניין עבירת האינוס כאקט פיזי, תוך הכלה כאמור בנסיבות מסוימות לתחת סעיף 350 לעניין עבירת המעשה המגונה.

להבנתי, נדרש לבצע שינויים בדמות תיקון לחוק, קרי עבירת האינוס עברה שינויים בעשורים האחרונים מביסוס על רכיב השימוש בכוח לביסוס על רכיב ההסכמה החופשית, ומן הראוי לבצע שינוי מהותי ביסודות העבירה גם כעת.

כידוע, בעבר - בכדי להוכיח את מכלול רכיבי עבירת האינוס, על המאשימה להוכיח כי האנס פעל בכוח ואיומים, לצד יתר רכיבי העבירה, וכנגזרת ממכלול החוקים, וכי כיום, ובשינוי נסיבות, וסביבה חדשה, נזנחו חלק מרכיבים אלו, וכי נדרש שינוי מהותי בהכלת החוק, וכחלק משינויים חברתיים רחבים יותר.

השינויים שיוצר המרחב הווירטואליים בחברה וביכולת לעבור את העבירה גם כן לדעתי מחייבים שינוי במסגרת החוק, שינוי שיבטא את הפגיעה החמורה שיכולה להתרחש לא רק בעולם הממשי ובמגע ישיר. אך עד שהמחוקק יפנים את הצורך בכך, הכלי היעיל ביותר להתמודד עם אינוס ווירטואלי המתרחש כעת הוא עבירת המעשה המגונה הרחבה, שניתן להתאימה בנקל לעבירות מין במרחב הווירטואלי.

במוקד מחקרי זה עמדה השאלה, לעניין אפשרות הכלת עבירת האינוס בסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין כבעילה של אישה ללא הסכמתה החופשית, וכי מהות הדיון סב סביב השאלה לעניין המעשה האקטיבי של העבריין, קרי "הבעילה" - הרחבת ההגדרה לגרימת אונס מופיעה בסעיף 350 לחוק אשר במהותו מבקש להרחיב את תחום ההשתרעות בגין עבירה זו – כמו גם בעבירות מין נוספות.

בהינתן כי צלחנו את שאלת המודעות למרחב בו מצוי האנס, כמו גם את סוגיית המציאויות הרבות, להבנתי, ניתן להכיל את סעיף החוק, בשינויים קלים, גם על סביבת המרחב הווירטואלי, ובהתייחס לסוגיית האינוס במרחב זה.

להבנתי, מטרת המחוקק היא להתמודד עם הקידמה, ועם העובדה כי סביבות חדשות מביאות איתן התמודדויות חדשות שהעולם הגשמי לא ידע אודותן, וכי בהרחבת היקף עבירות האינוס מעבר לגבולות העולם הגשמי, יוצרות התאמה עבור העידן החדש.

יש להבין כי בסביבה מורכבת, שבה העבריין אינו מבצע באופן פיזי את המעשה בקורבן העבירה, אלא גורם לקורבן לעשות את המעשה המיני בעצמו, הינו נגזרת מהעידן החדש – הווירטואלי אשר מחייב את המחוקק להתמודד עם סוגיות מסוג זה.

להבנתי, אחת הבעיות המרכזיות בהתמודדות עם התופעה היא שאלת המציאויות המרובות, וכי ההתמודדות "במגרש" זה אינה צריכה להיכלל במסגרת החוק, כי-אם במסגרת ההליך המשפטי עצמו, ודוגמאות להוכחת מודעותו של האנס הווירטואלי ניתן לגזור מיתר ההתנהגויות אותן הוא מבצע באותו פרק הזמן בו הוא מבצע את עבירת האינוס, לדוגמא, שיחת טלפון, שליחת מייל, ועוד, הם פעולות המוכיחות את מודעותו לסביבה בה הוא מצוי.

בפועל, המונח "אונס וירטואלי" אינו בהכרח מציין את הפעולה (המעשה) כי אם מציין את האלימות הרשתית המופעלת כנגד הנאנס - פעילויות מקוונות אשר במהותן מזיקות לאחר באמצעות שימוש במתקן בזק, ו/או בטכנולוגית אינטרנט רשתית, וכזו שאינה רשתית, וכנגזרת מכך, מחובתו של המחוקק לבצע את ההתאמות הנדרשות, ולהכיל את עבירת האינוס במרחב הווירטואלי במסגרת חוק העונשין – תחת עבירת האינוס, סעיף 345 לחוק.

ועל מנת להמחיש את דבריי אלו, ועד כמה זקוק בית המשפט הנכבד לסיועו של המחוקק- כך קבע בית משפט השלום בתל אביב בעניין סרטון המתעד יחסי מין בהסכמה (שנת 2010) בין בני זוג שהועלה לרשת האינטרנט ללא ידיעת האישה מהווה פרסום לשון הרע.[5]

בפסק הדין כתבה השופטת חנה ינון:

"סבורה אנוכי כי יש בדבר פרסום הסרטון משום לשון הרע שמשפיל ומבזה את התובעת, שכן התובעת, שהנה בחורה נאה, דוגמנית מתחילה, מונצחת לעיני כול כשהיא מתנה אהבים עם בן זוגה לשעבר, כאשר פניה חשופות וגופה העירום ואיבריה המוצנעים מתגלים לעיני כול, ולטעמי יש בכך כדי להשפילה, לביישה ולבזותה בעיני הבריות, במיוחד לעיני בני משפחתה וידידיה."

ובתיק בבש"א 11646/08, כך כתבה כבוד השופטת מיכל אגמון - גונן:

"המשפט יכול לעשות מעט מאוד מול המהירות של השינויים הטכנולוגיים. המשפט הזה התנהל יחסית מהר, ועדיין פסק הדין שלי ניתן אחרי שנה. עכשיו הערעור בעליון, ויעברו עוד שלוש-ארבע שנים עד פסק הדין. עד אז, מי יודע אם טכנולוגיית הסטרימינג תהיה רלוונטית בכלל?"

תקוותי היא כי דבריי אלו אכן יביאו לשינוי המיוחל בחוקי מדינת ישראל, בסוגיות האינוס הווירטואלי, כמו גם בסוגיות אחרות/נוספות הקשורות לטכנולוגיה באופן ישיר ו/או עקיף.

ומעבר לכך, תקוותי היא כי מאמר זה כנגזרת ממחקרי, יעצים את המודעות למכלול העבירות המתבצעות במרחב הווירטואלי, וכידוע, הסברה היא אחד מהכלים היוצרים מודעות, לצד חובת הדיווח.

ד"ר שני רופא, עו"ד.

משפט וטכנולוגיה, מחשבים ואינטרנט, דיני משפחה ומשפט מסחרי. 

Mobile:  052-3078833

Direct:  03-908-0934

Fax:     03-908-0939

E-Mail: Shani@roffeh.com

web: www.roffeh.com

web: www.roffeh.net

web: www.roffeh.biz

                                                                    REFERENCES

·       Baron, L. and Straus, M. A. 1989. Four Theories of Rape in American Society: A State-Level Analysis. New Haven and London : Yale University Press.

·       https://www.srugim.co.il/359758-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA %D7%94%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%A1-%D7%91%D7%A7%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%9C-%D7%AA%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%95-%D7%A8%D7%A7-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%99

·       Benedikt, M. 1992. Cyberspace: Some proposals. In Cyberspace: First Steps, ed. M.Benedikt. Cambridge , MA : The MIT Press.

·       Bourque, L. B. 1989. Defining Rape. Durham and London : Duke University Press.

·       Carey, J. T. 1975. Sociology and Public Affairs: The Chicago School. Beverly Hills , CA : Sage.

·       Carter, J. M. 1985. Rape in Medieval England: An Historical and Sociological Study. Lanham , Maryland : University Press of America, Inc.

·       Chayko, M. 1993. What is real in the age of virtual reality?‘Reframing’ frame analysis for a technological world. Symbolic Interaction. 16(2): 171–181.

·       Check, J. V. P. 1985. Hostility toward women: Some theoretical considerations. In Violence in Intimate Relationships, ed. G. W.Russell, Jamaica , NY : Spectrum.

·       Clark, L. and Lewis, D. 1977. Rape: The Price of Coercive Sexuality. Toronto : Women's Press.

·       Cohen, S. and Taylor, L. 1978. Escape Attempts: The Theory and Practice of Resistance to Everyday Life. New York : Penguin Books.

·       Crawford, C. and Galdikas, B. M. F. 1986. Rape in non-human animals: An evolutionary perspective. Canadian Psychology, 27: 215–230. Web of Science® Times Cited: 20

·       Davis, N. J. 1975. Sociological Constructions of Deviance. Dubuque , IA : William C. Brown.

·       Dibbell, J. 1993. A Rape in Cyberspace or How an Evil Clown, a Haitian Trickster Spirit, Two Wizards, and a Cast of Dozens Turned a Database into a Society. Electronic document available from julian@panix.com.

·       Donnerstein, E. 1985. The effects of exposure to violent pornographic mass media images. Engage Social Action. 13: 16–19.

·       Dworkin, A. 1981. Pornography: Men Possessing Women. New York : Perigee.

·       Edwards, D. 1973. A New World Politics. New York : McKay.

·       Gibson, L., Linden, R., and Johnson, S. 1980. A situational theory of rape. Canadian Journal of Criminology, 22: 51–63. Web of Science® Times Cited: 9

·       Stone, A. R. 1992. Will the real body please stand up?: Boundary stories about virtual cultures. In Cyberspace: First Steps, ed. M.Benedikt. Cambridge , MA : The MIT Press.

·       Symons, D. 1979. The Evolution of Human Sexuality. New York : Oxford University Press.

·       Thiessen, D. D. 1986. The unseen roots of rape: The theoretical untouchable. Revue Europeanne des Sciences Sociales, 24: 9–40.

·       Thomas, W. I. and Znaniecki, F. 1927. The Polish Peasant in Europe and America. Vols. I and II. New York : Knopf.

·       Thornhill, R. and Thornhill, N. W. 1983. Human rape: An evolutionary analysis. Ethology and Sociobiology, 4: 137–173. CrossRef,

·       Thornhill, R. and Thornhill, N. W. 1987. Human rape: The strengths of the evolutionary perspective. In Sociobiology and Psychology: Ideas, Issues, and Applications, eds. C.Crawford, M.Smith and D.Krebs. Hillsdale , NJ : Lawrence Erlbaum Associates.

·       Ellis, L. 1989. Theories of Rape: Inquiries into the Causes of Sexual Aggression. New York : Hemisphere Publishing Corporation.

·       Faris, R. E. L. 1955. Social Disorganization. 2nd ed. New York : Ronald Press. Web of Science® Times Cited: 17

·       Foucault, M. 1990. The History of Sexuality: An Introduction. Translated by RobertHurley. New York : Vintage Books.

·       Ulrich, A. 1992, March 7. Here's reality: ‘Mower’ is less. San Francisco Examiner.

·       Zillman, D. 1984. Connections between Sex and Aggression. Hillsdale , NJ : Lawrence Erlbaum Associates. Web of Science®

·       Goldschmidt, W. 1976. Culture and Behavior of the Sebei: A Study in Continuity and Adaptation. Berkeley and Los Angeles : University of California Press.

·       Groth, A. N. 1979. Men who Rape: The Psychology of the Offender. New York : Plenum.

·       Harvey, D. 1989. The Condition of Postmodernity. Oxford : Blackwell.

·       Hilberman, E. 1976. Rape: ‘The ultimate violation of the self. American Journal of Psychiatry. 133: 436.

·       Holzner, B. 1972. Reality Construction in Society. Cambridge , MA : Schenkman Publishing Co., Inc.

·       Kramarae, C. 1995. A backstage critique of virtual reality. In CyberSociety: Computer-mediated Communication and Community, ed. S.Jones. Thousands Oaks , CA : Sage Publications. Web of Science®

·       Kelly, L. 1988. Surviving Sexual Violence. Cambridge , UK : Polity Press.

·       Konner, M. 1982. The Tangled Wing. New York : Holt, Rinehart and Winston.

·       LeGrande, C. E. 1973. Rape and rape laws: Sexism in society and law. California Law Review, 61: 919–941. CrossRef,

·       Malamuth, N. M. 1981. Rape proclivity among males. Journal of Social Issues, 37: 138–157.

·       Malamuth, N. M. 1983. Factors associated with rape as predictors of laboratory aggression against women. Journal of Personality and Social Psychology, 45: 432–442. CrossRef,

·       Malamuth, N. M. 1984. Aggression against women: Cultural and individual causes, In Pornography and Sexual Aggression, eds. N. M.Malamuth and E.Donnerstein, New York : Academic Press.

·       Malinowski, B. 1932. The Sexual Life of Savages in North-Western Melanesia. London : George Routledge and Sons, Ltd.

·       Mehrhof, B. and Kearon, P. 1972. Rape: An act of terror. In Notes from the Third Year. New York : Women's Liberation Press.

·       MacKinnon, R. C. 1995. Searching for the Leviathan in Usenet. In CyberSociety: Computer-Mediated Communication and Community, ed. S.Jones. Thousand Oaks , Calif : Sage Publications.

·       MacKinnon, R. C. 1997a. The Social Construction of Rape in Virtual Reality. In Network and Netplay: Virtual Groups on the Internet, eds. F.Sudweeks, M.McLaughlin, and S.Rafaeli. Menlo Park , CA : AAAI/MIT Press.

·       MacKinnon, R. C. 1997b. Punishing the Persona: Correctional Strategies for the Virtual Offender. In Virtual Culture: Communication and Identity in Cyberspace, ed. S.Jones. London : Sage Publications.

·       Mr, Bungle. 1991. Mr Bungle. A compact disc album. Burbank , CA : Warner Bros. Records Inc.

·       Quinsey, V. L. 1984. Sexual aggression: Studies of offenders against women. In Law and Mental Health: International Perspectives, Vol 1, ed. D.Weisstub. New York : Pergamon.

·       Reid, E. 1991. Electropolis: Communication and Community on Internet Relay Chat. Unpublished Master's Thesis, University of Melbourne.

·       Reid, E. 1995. Virtual worlds: Culture and imagination. In CyberSociety: Computer-Mediated Communication and Community, ed. S.Jones. Thousands Oaks , CA : Sage Publications.

·       Rheingold, H. 1991. Virtual Reality. New York : Summit Books.

·       Rhodes, R. 1981. Why do men rape Playboy, April: 112–114, 172, 224–230. Web of Science®

·       Rose, V. M. 1977. Rape as a social problem: A by-product of the Feminist Movement. Social Problems. 25: 75–89. CrossRef,

·       Sanders, W. B. 1980. Rape and Woman's Identity. Beverly Hills : Sage Publications.

·       Schwendinger, J. R. and Schwendinger, H. 1983. Rape and Inequality. Beverly Hills and London : Sage Publications.

·       Shields, W. M., and Shields, L. M. 1983. Forcible rape: An evolutionary perspective. Ethology and Sociobiology, 4: 115–136. CrossRef,

·        Ashcroft v. Free Speech Coalition, 535 U.S. 234 (2002).

·        Allendale, D. (2007, May). How exactly does ‘virtual rape’ even occur in Second Life? Message posted to http://www.vtoreality.com/2007/how-exactly-does-virtual-rapeeven-occur-in-second-life/909/.

·       Barak, A. (2005). Sexual harassment on the Internet. Social Science and Computer Review, 23(1), 77-92.

·       Barr, T. (2000). Newsmedia.com.au: The changing face of Australia’s media and communications. St. Leonards: Allen and Unwin.

·       Biocca, F., Harms, C., Burgoon, J.K. (2003). Toward a more robust theory and measure of social presence: Review and suggestion criteria. Presence, 12(5), 456-480.

·       Bocij, P. (2002). Corporate cyberstalking: An invitation to build theory. First Monday, 7(11). Retrieved February 2, 2009, from http://firstmonday.org/issues/issue7_11/bocij/index.html.

·       Bocij, P. (2006). The Dark Side of the Internet. Westport, CT: Praeger Publishers.

·       Berger, P. & Luckmann, T. (1989). The social construction of reality: A treatise in the sociology of knowledge. New York: Anchor Books.

·        Brandenburg v. Ohio, 395 U.S. 444 (1969).

·        Brenner, S. (2004). The challenge of cybercrime. CEB Case ‘n Point Newsletter, 6. Retrieved April 20, 2009, from http://ceb.ucop.edu/newsletterv6/criminal_Law.htm.

·        Brenner, S. (2008). Fantasy Crime: The Role of Criminal Law in Virtual Worlds. Vanderbilt Journal of Entertainment and Technology Law, 11(1).

·        Brownmiller, S. (1975). Against our will: Men, women, and rape. New York: Simon and Schuster.

·        Bugeja, M. (2007). Second thoughts about Second Life. The Chronicle of Higher Education, 54(3), C1. Retrieved October 18, 2007, from http://chronicle.com/weekly/v54/i03/ 03c00101.htm.

·        Cal. Admin. Code tit. 2, § 7287.6.

·         Cascio, J. (2008). The griefer future. Retrieved April 23, 2009, from http://ieet.org/index.php/ IEET/more/cascio20080628/.

·        Child Pornography Prevention Act. Pub.L. No. 104-208, 110 Stat. 3009 (1996).

·       Community standards. (n.d.). Retrieved November 26, 2007, from http://secondlife.com/corporate/cs.php.

·       Conn, K. (2004). Bullying and harassment: A legal guide for educators. Alexandria, VA: Association for Supervision and Curriculum Development.

·       Cyberbullying by Proxy (2005). Retrieved April 24, 2009, from http://www.stopcyberbullying.org/how_it_works/cyberbullying_by_proxy.html.

·       Daft, R. L., & Lengel, R. H. (1986). Organizational information requirements, media richness and structural design. Management Science, 32(5), 554-571.

·        Dennis, A. R. & Kinney, S. T. (1998). Testing media richness theory in the new media: The effects of cues, feedback, and task equivocality. Information Systems Research, 9(3), 256-274.

·        Derry, S. (1999). A fish called peer learning: Searching for common themes. In A. O’Donnell and A. King (Eds.) Cognitive perspectives on peer learning (pp. 197-212). New Jersey: Lawrence Erlbaum Associates.

·        Dibbell, J. (1993). A rape in cyberspace: How an evil clown, a Haitian trickster spirit, two wizards, and a cast of dozens turned a database into a society. The Village Voice. Retrieved October 15, 2007, from http://www.juliandibbell.com/texts/bungle_vv.html.

·        Dibbell, J. (1998). My tiny life: Crime and passion in a virtual world. New York: Holt.

·       Douglas, K. (2008). Antisocial communication on electronic mail and the Internet. In E. Konijn, S. Utz, M. Tanis, and S. Barnes (Eds.) Mediated interpersonal communication (pp. 200-214). New York: Routledge.

·        Duranske, B. (2007). Reader roundtable: “Virtual rape” claim brings Belgian police second life. Virtually Blind. Retrieved November 26, 2007, from http://virtuallyblind.com/2007/04/24/open-roundtable-allegations-of-virtual-rapebring-belgian-police-to-second-life/.

·        Edelmann, P. (June 2005). Framing virtual law. Proceedings of DiGRA 2005 Conference: Changing views – Worlds in Play. Vancouver, Canada.

·         Ellis, L. (1989). Theories of rape: Inquiries into the causes of sexual aggression. New York: Hemisphere Publishing.

·        Ellul, J. (1989).  What I believe (G. W. Bromiley, Trans.). Grand Rapids, MI: Eerdmans. (Original work published 1987).

·        F.C.C. v. Fox Television Stations, Inc., 129 S. Ct. 1800 (2009).

·        Federman, R. (2004). What is the meaning of the medium is the message? Retrieved August 9, 2009, from http://individual.utoronto.ca/markfederman/MeaningTheMediumistheMessage.pdf.

·       Gibson, W.  (1984).  Neuromancer.  New York, NY: Ace Books.

·       Golden, D. M. (2004). It’s not all in my head: The harm of rape and the prison litigation reform act. Cardozo Women’s Law Journal, 11(37), 37-60.

·       Grabosky, P. (2007). Electronic crime. Upper Saddle River, NJ:  Pearson Prentice Hall.

·        Green, R. (2009). Stalking: It effects every area of your life. The Journal Gazette. Retrieved February 25, 2009, from http://www.journalgazette.net/apps/pbcs.dll/article?AID=/20090201/LOCAL/302019 903/1044/LOCAL08.

·        Guest, T. (2007). Second lives: A journey through virtual worlds. London: Hutchinson.

·        Hess v. Indiana, 414 U.S. at 109 (1973).

·       Holmes, D. (2005). Communication theory: Media, technology and society. London: Sage Publications.

·       Holzner, B. (1968). Reality construction in society. Cambridge, MA: Schenkman Publishing Company, Inc.

·       James, W. (1890). The principles of psychology (Vol. 2). New York: Henry Holt and Company.

·       Jaishankar, K. (2008). Space transition theory of cyber crimes. In F. Schmallenger and M. Pittaro (Eds.) Crimes of the Internet (pp. 283-301). New Jersey: Prentice Hall.

·        Kendall, L. (1993). Virtual communities. In K. Christensen and D. Levinson (Eds.) Encyclopedia of community: From village to the virtual world (pp. 1454-1460). Thousand Oaks, CA: Sage Publications.

·         Kilpatrick, D. (2000). Rape and sexual assault. National Violence Against Women Prevention Research Center. Retrieved March 22, 2008, from http://www.musc.edu/vawprevention/research/sa.shtm.

·        Kozlovski, N. (2007). Designing accountable online policing. In J. Balkin, J. Grimmelmann, E. Katz, N. Kozlovski, S. Wagman, and T. Zarsky (Eds.) Cybercrime: Digital cops in a networked environment (pp. 107-134). New York: University Press.

·        Lamb, B. & Postman, N. (1992, August 30). Interview with Neil Postman. Booknotes. Retrieved on November 20, 2009, from http://www.booknotes.org/Transcript/?ProgramID=1115.

·        Lea, M., O’Shea, T., Fung, P., & Spears, R. (1992). “Flaming” in computer-mediated communications: Observations, explanations, implications. In M. Lea (Ed.) Contexts of computer-mediated communication (pp. 89-112). Hertfordshire, UK: Harvester Wheatsheaf.

·        Leung, L. (2004). Net-Generation attributes and seductive properties of the Internet as predictors of online activities and Internet addiction. Cyberpsychology and Behavior, 7(3), 333-348.

·        Linden Lab (2009). Linden Lab:  Makers of Second Life and virtual world platform Second Life Grid [Linden Lab home page]. Retrieved Feb. 12, 2009, from http://lindenlab.com/.

·        Linnea (#58017) (1994).  "Abuse by Any Other Name." LambdaMOO object #68149.  Available electronically from http://www.portal.com/~rich/index.html#rape.

·        Lynn, R. (May 4, 2007). Virtual rape is traumatic, but is it a crime? Wired Magazine. Retrieved November 26, 2007, from http://www.wired.com/culture/lifestyle/commentary/sexdrive/2007/05/sexdrive_0504.

·        MacKinnon, R. (1997a). Punishing the persona: Correctional strategies for the virtual offender. In S. G. Jones (Ed.) Virtual culture: Identity and communication in cybersociety (pp. 206-235). London: SAGE Publications.

·        MacKinnon, R. (1997b). Virtual rape. Journal of Computer-Mediated Communication, 2(4).  Retrieved October 16, 2007, from http://jcmc.indiana.edu/vol2/issue4/mackinnon.html.

·        Maturity Ratings (2009). Retrieved July 23, 2009, from https://support.secondlife.com/ics/support/default.asp?deptID=4417&task=knowledg e&questionID=6010.

·        McFarlane, L. & Bocij, P. (2003). An exploration of predatory behaviour in cyberspace: Towards a typology of cyberstalkers. First Monday, 8(9). Retrieved February 3, 2009, from http://firstmonday.org/htbin/cgiwrap/bin/ojs/index.php/fm/article/view/1076/996.

·       McGrath, M. & Casey, E. (2002). Forensic psychiatry and the Internet: Practical perspectives on sexual predators and obsessional harassers in cyberspace. Journal of the American Academy of Psychiatry and the Law, 30(1), 81-94.

·        McLuhan, M. (1964, 1994). Understanding media: The extensions of man. New York: Signet.

·        Mustaine, E. & Tewksbury, R. (1999). A routine activity theory explanation for women’s stalking victimization. Violence Against Women, 5(1), 43-62.

·        Nancy (#57980).  1994.  "Virtual Rape Consequences." LambdaMOO object #60535. Available electronically from http://www.portal.com/~rich/index.html#rape.

·        Nemeth, C. & Haywood, H. (2005). Learning legal research: A how-to manual. Upper Saddle River, NJ: Prentice Hall.

·        Nunes, M. (1997). What is cyberspace? In D. Holmes (Ed.) Virtual politics: Identity and community in cyberspace (pp. 163-178). Thousand Oaks, CA: Sage.

·        O’ Connell, P. (2003). Defining Cyberstalker [Electronic version]. The New York Times, section G, column 3, pp. 3.

·        O’ Neil, R. M. (2001). The First Amendment and civil liability. Bloomington: Indiana University Press.

·       Online Harassment (2009). Retrieved July 23, 2009, from http://secondlife.com/policy/security/harassment.php.

·        Police blotter. (2006, June). Second Opinion. Retrieved November 26, 2007, from http://secondlife.com/newsletter/2006_06/html/ police_blotter.html.

·        Police blotter. (2007, November). Second Opinion. Retrieved November 26, 2007, from http://secondlife.com/community/blotter.php.

·       Postman, N. (1992). Technopoly: The surrender of culture to technology. New York: Knopf.

·        Postman, N. (1998, March 28). Five things we need to know about technological change. In Proceedings of the NewTech: The New Technologies and the Human Person: Communicating the Faith in the New Millennium. Denver, Colorado.

·          Pathé, M. & Mullen, P. (1997). The impact of stalkers on their victims. British Journal of Psychiatry, (170), 12-17.

·        Powers, T. (2003). Real wrongs in virtual communities. Ethics and Information Technology, 5(4), 191-198.

·        Putnam, W. H. (2008). Pocket guide to legal research. New York: Thomson Delmar Learning.

·        Quinn v. Walsh, 49 Mass.App.Ct. 696 (2000).

·       Reid, E. (1995). Virtual worlds: Culture and imagination. In S. G. Jones (Ed.), Cybersociety: Computer-mediated communication and community (pp. 164-183). Thousand Oaks, CA: Sage.

·        Rheingold, H. (1992). Virtual reality. New York:  Simon and Schuster.

·        Rosenwald, M. (2004). Every step you take...Every move you make...My GPS unit will be watching you. Popular Science Magazine (online). Retrieved on February 23, 2009 from http://www.popsci.com.au/scitech/article/2004-11/every-step-you-take-everymove-you-make-my-gps-unit-will-be-watching-you?page=#comments.

·       R.A.V. v. City of St. Paul, Minn., 505 U.S. 377 (1992).

·        VAP (2005). Cyber-stalking. Rape Victim Advocacy Program (online). Retrieved February 15, 2009, from http://www.rvap.org/pages/cyberstalking/.

·        Sartre, D. (2007, May 4). How exactly does ‘virtual rape’ even occur in Second Life? Retrieved January 17, 2008, from http://www.vtoreality.com/2007/how-exactly-doesvirtual-rape-even-occur-in-second-life/909/.

·       Schell, B. & Martin, C. (2004). Cybercrime: A reference handbook. Santa Barbara, CA: ABC-CLIO.

·        Schroeder, R. (2002). Social interaction in virtual environments: Key issues, common themes, and a framework for research. In R. Schroeder (Ed.) The social life of avatars: Presence and interaction in shared virtual environments(pp. 1-18). New York: Springer.

·       Sexual assault (2005). Retrieved April 30, 2009, from http://www.womenshealth.gov/FAQ/sexual-assault.cfm#1.

·        Sexual harassment (2002, June 27). Facts about sexual harassment. U.S. Equal Employment Opportunity Commission. Retrieved April 29, 2008, from http://www.eeoc.gov/facts/fs-sex.html.

·        Short, J., Williams, E., & Christie, B. (1976). The social psychology of telecommunications. London: John Wiley and Sons.

·        Simpson, D. (2000). Feds find dangerous cyberstalking hard to prevent. CNN [Online version]. Retrieved March 10, 2009, from http://archives.cnn.com/2000/TECH/computing/06/12/cyberstalkers.idg/index.html.

·        Sklar, U. & Semaphore, E. (2007, January 28). Ageplay in Second Life: Interview with Jailbait manager Emily Semaphore. The Alphaville Herald. Retrieved April 13, 2009, from http://www.secondlifeherald.com/slh/2007/01/ageplay_in_seco.html.

·        Sohn, D. & Leckenby, J. D.  (2007). A structural solution to communication dilemmas in a virtual community. Journal of Communication, 57(3), 435-449.

·        Spencer, S. (2000). An online tragedy: Some learn to fight back. CBS News [Online]. Retrieved March 10, 2009, from http://www.cbsnews.com/stories/2000/03/23/48hours/main175556.shtml?source=sear ch_story.

·       Stone, A. (1991). Will the real body please stand up?: Boundary stories about virtual cultures. In M. Benedikt (Ed.) Cyberspace: First steps, (pp. 81-118). Cambridge: MIT Press.

·       Sunstein, C. R. (1993, January). On analogical reasoning. Harvard Law Review, 106(3), 741791.

·        Terdiman, D. (2007). Counting the real Second Life population. CNET News. Retrieved February 12, 2009, from http://news.cnet.com/Counting-the-real-Second-Lifepopulation/2100-1043_3-6146943.html.

·       Terms of service (n.d.). Retrieved July 23, 2009, from http://secondlife.com/corporate/tos.php.

·        Thomas, D. & Loader, B.  (2000). Introduction - cybercrime: Law enforcement, security, and surveillance in the information age. In D. Thomas and B. Loader (Eds.) Cybercrime: Law enforcement, security, and surveillance in the information age, (pp. 1-14). New York: Routledge.

·        Turkle, S. (1995). Life on the screen: Identity in the age of the Internet. New York: Simon and Schuster.

·        Twyman v. Twyman, 855 S.W.2d 619 (1993).

·         Wagner, M. (2007). Sex in Second Life. Information Week [Online]. Retrieved February 19, 2009, from http://www.informationweek.com/news/software/hosted/showArticle.jhtml?articleID =199701944.

·        Wall, D. (2001). Cybercrimes and the Internet. In D. Wall (Ed.) Crime and the internet, (pp. 1-17). London: Routledge.

·        Wall, D. (2007). Cybercrime: The transformation of crime in the information age. Malden: Polity Press. 

·        Weber, A. (2007). Belgian police patrols second life to prevent rape. Second Life Insider. Retrieved November 26, 2007, from http://www.secondlifeinsider.com/2007/04/21/belgian-police-patrols-second-life-toprevent-rape/.

·        West's Ann.Cal.Penal Code § 261

·       West's Ann.Cal.Penal Code § 646.9

·       What is cyberbullying? (2005). Retrieved April 24, 2009, from http://www.stopcyberbullying.org/what_is_cyberbullying_exactly.html.

·       What is Second Life? (2009). Retrieved April 13, 2009, from http://secondlife.com/whatis/faq.php#01.

·       Williams, K., Cheung, C., & Choi, W. (2000). Cyberostracism: Effects of being ignored over the Internet. Journal of Personality and Social Psychology, 79(5), 748-762.

·       Williams, M. (2000). Virtually criminal: Discourse, deviance and anxiety within virtual communities. International Review of Law, Computers, and Technology, 14(1), 95104.

·        Williams, M. (2006). Virtually criminal: Crime, deviance and regulation online. London; New York: Routledge.

·        Wired Safety (2005a). Are there different types of cyberstalking/harassment situations? WiredSafety.org [Online]. Retrieved March 2, 2009, from http://www.wiredsafety.org/cyberstalking_harassment/csh6.html.

·       Wired Safety (2005b). Why do people cyberstalk or cyberharass others? WiredSafety.org [Online]. Retrieved February 25, 2009, from http://www.wiredsafety.org/cyberstalking_harassment/csh1.html.

·        United States v. Alkhabaz, 104 F.3d 1492 (1997).

·        U.S. Department of Justice (1999). Cyberstalking: A new challenge for law enforcement and industry: A report from the Attorney General to the Vice President. Retrieved February 3, 2009, from http://www.usdof.gov/criminal/cybercrime/cyberstalking.htm.

·        Bureau of Justice Statistics Special Report (2009). National crime victimization survey: Stalking victimization in the United States. Retrieved February 3, 2009, from www.ojp.usdoj.gov/bjs/pub/pdf/svus.pdf.

·       Volokh, E. (May 4, 2007 at 2:52pm). Talking about forced sex of avatars = crime? Retrieved November 26, 2008, from http://volokh.com/posts/1178304775.shtml.

·       Womack v. Eldridge, 215 Va. 338 (1974).

·      World of Warcraft (December 23, 2008). World of Warcraft subscriber base reaches 11.5 million worldwide. Retrieved April 20, 2009, from http://www.blizzard.com/us/press/081121.html.

---

[1] The New Oxford Dictionary of English defines Internet as an international computer network providing electronic mail and information from computers in educational institutions, government.

agencies, and industry, accessible to the general public via modem links.

[2] http://www.libertarianismo.org/livros/wgneuromancer.pdf

[3] http://hum.uchicago.edu/faculty/goldsmith/CogSciCourse/NorbertWiener.htm

[4] לעניינינו מחשב הוא מערכת המשלבת חומרה ותוכנה, הכוללת כרטיס רשת אלחוטי ו/או פיזי, המאפשר התחברות לרשת האינטרנט, כלומר מדובר גם בטאבלטים וגם בטלפונים סלולארים מהדורות המתקדמים אשר באפשרותם לגלוש ברשת האינטרנט

[5] ת"א 11831-03-10, חסוי (אסור בפרסום) נ' פיליפ קושמרו