ד"ר שני רופא - הזכות להישכח על פי החוק בארה"ב


הזכות להישכח על פי החוק בארה"ב:


בניגוד להתקדמות החקיקתית במספר מדינות בנושאי הזכות לפרטיות בכלל, וכן הזכות להישכח, לא מצאתי אזכור מפורש בחוקה האמריקאית לנושאי פרטיות המידע. אציין כי זכויות אלו נמצאו בחוקת המדינות: אלסקה, אריזונה, קליפורניה, פלורידה, הוואי, אילינוי, לואיזיאנה, מונטנה, דרום קרוליינה, ובוושינגטון.
בתחילת המאה הנוכחית, פרסם פרופ' Joel R. Reidenberg[1] בספרו בשם "סוגיות המרחב הקיברנטי וחוקי הפרטיות הבינלאומיים"[2]. מספרו נלמד כי ארה"ב מסדירה את סוגיית הזכות לפרטיות באמצעות תקנות המבוססות על סוג המידע, בשונה מתקנות האיחוד האירופי אשר אימץ את הגישה האופקית לחקיקת פרטיות המידע, ארה"ב מטפלת בסוגיות באופן פרטני, גישה המבוססת על תקנות השוק, ועל כללי התנהגות מקובלים בחברה האמריקאית.
מנגד, לאומה האמריקאית מספר חוקים וערכים הקשורים באופן ישיר בזכות להישכח. במקור, האומה האמריקאית הקימה את מדינתה על בסיס הרעיון של אלו המחפשים הזדמנות שנייה, וכי כאמור הזכות להישכח היא שורש ההזדמנות הנוספת. ההיסטוריה הארוכה של המערב מושתתת על האפשרות של התחלה חדשה, קרי ללא תיעוד היסטורי.
מעולמנו הטכנולוגי והגשמי, עבירות מסוג לשון הרע, פגיעה בפרטיות, גילוי עובדות פרטיות ברבים, חדירה לתחום הפרט, גזל, פגיעה במוניטין, ועבירות על פי חוקי הקניין הרוחני מוגנים באמצעות חוקים, תקנות ומנגנונים משפטיים, וכן על ידי הסכמים לאי גילוי לעד.
מדובר במכלול חוקים ותקנות אשר כולם ביחד יוצרים מגוון של "חורים" בהם מידע פרטי ואישי במעבר יכול לזלוג אל המרחב הקיברנטי באין מפריע[3].
רבים הם החוקים אשר עוסקים באופן עקיף בסוגיות הפרטיות, לדוגמה חשיפה פומבית של עובדות ו/או נתונים פרטיים היא עילה להגשת תביעה כנגד המפיץ, בין אם המידע נכון או לא. עבירות של לשון הרע מקים עילת תביעה כנגד המעוול, במטרה להגן על שמו הטוב של האדם מפני הפצת אינפורמציה כוזבת. במצבים אלו ניתן במקביל להגשת התביעה לחייב את המפיץ להסיר את המידע מהמרחב הקיברנטי[4].
באופן כללי אציין כי ההשקפה הרווחת בארה"ב היא שחופש המידע גובר על הזכות לפרטיות. רבים ביקרו את פסיקתו של בית המשפט האירופאי בעניין טיעוני הצנזורה שיביאו לכך שמורשעים בעבירות פליליות ו/או פוליטיקאים יוכלו למחוק רישומים שליליים מרשת האינטרנט.
ההבדלים שבין השיח הציבורי בארה"ב ובאירופה מייצג גישות שונות בעניין חופש המידע אל מול "הזכות להישכח" במרחב האינטרנטי. למעשה מתקיים "ויכוח" טרנס-אטלנטי, בין שתי התרבויות שאינן הולכות באותו הכיוון בכל הנוגע לזכות לפרטיות.
זאת גם דעתו של פרופ' פרנץ וורו, (Professor Dr. Franz Werro)[5], מרצה למשפטים באוניברסיטת ג'ורג'טאון, אשר התראיין בחודש אוגוסט 2014, באחת מתוכניות הבוקר בנושא הזכות להישכח[6], באומרו כי בהשוואה לארה"ב, לאזרחי האיחוד האירופי קיימת ערובה חוקתית חזקה בעניין זכותו של הפרט לא להיפגע. במילותיו:
"Compared to the U.S., the European Union has a stronger constitutional guarantee that individuals not to be injured in their private lives, says Georgetown Law professor Franz Werro.  As a result, he says the recent EU court ruling granting people the “right to be forgotten” online is a “brave step” that makes sense within EU law. (The case arose when a Spanish man objected to having his personal financial information appear at the top of Google searches on his name.)"
"Americans look at the ruling – which allows Europeans to request information be removed from Google searches – and fear misuse or censorship."
"Werro says that underscores a fundamental difference in privacy views. Europeans fear the state a little less than Americans, but they mistrust corporations most.  In the U.S., it’s the opposite: “Americans don’t worry about Google knowing everything about them or Facebook knowing everything, but they worry about the state knowing their personal details. Europeans worry about power of corporations and the fact their private life could be invaded. When Europeans complain about the fact that Facebook and Amazon know everything about them and citizens want laws passed to entitle the consumer to have some power – to know and to delete their personal information – that seems taboo in the U.S.”
"Google has already received tens of thousands of requests to remove information about EU residents. “It will be a cost of doing business they will have to take into account,” says Werro. “I don’t think it’s the end of the world, actually.” Google will find ways to verify the legitimacy of the requests, he adds."
מדבריו למדתי כי בניגוד למתרחש בבתי המשפט באירופה, בבתי המשפט בארה"ב, ההלכה היא כי הזכות לפרסום האמת על עברו של אדם עולה על הזכות לפרטיות. לעומתם, החוקים האירופיים מנסים לאזן בין חופש הביטוי והזכות לדעת לבין זכותו של האדם לפרטיות, וכן לצד זכותו להישכח.
אומנם הגישה האמריקאית דבקה בפרסום האמת על עברו של אדם, ולמרות שהחוק בארה"ב אינו מוכן לטפל במידע ישן, קיימים מספר תקדימים משפטים המלמדים על-מידת חמלה וסלחנות. אודות כך נכתב בשנת 2012 במאמר העוסק בתחום הסליחה בעידן האינטרנט (Meg Leta Ambrose, Nicole Friess, and Jill Van Matre) [7].
בדברי ההקדמה נכתב כי המאמר בוחן האם הקדמה הטכנולוגית צריכה לפרש מושגים של מחילה כערך חברתי, ו/או האם הזכות לפרטיות צריכים לכלול את הזכות להישכח ולהעניק הזדמנות שנייה בחלוף פרק זמן מסוים. המאמר מנתח מגוון רחב של חוקים ותקנות בארצות הברית. כמו כן מציע המאמר מסגרת נורמטיבית חדשה "לחלל הסליחה" של העידן האינטרנטי בתוך מערכת המשפטית בארה"ב.
על בסיס החוק המקובל, הליך פשיטת הרגל  הוא למעשה שיקום פיננסי הכרוך בסוג של סליחה ומחיקה של חלק מהחוב הקיים על מנת להחזיר את החייב למצב של צמיחה כלכלית. משמעות עמוקה למונח "הזכות להישכח" גם בהקשר הפלילי. מוניטין מפוקפק של פושע, לצד חוסר אופק בנושא ההתיישנות מציב אות קין על מצחו, לדיראון עולם. עובדה זו שוללת את זכותו הבסיסית של המורשה אשר שילם את חובו לחברה, לשיקום הולם, ולחזרה נורמטיבית לחיי שיגרה.
באותו הנושא, חלקם של המדינות בארה"ב אוסרות על אי קבלת עובד על רקע היותו בעל עבר פלילי. בניסיון להתמודד עם התופעה, המדינות אוסרות על חשיפת המרשם הפלילי עד לאחר קבלת ההחלטה האם לגייס את העובד על רקע כישוריו בלבד[8].
מהעובדות עולה כי גם ארה"ב, בדומה ליתר העולם המערבי מחפשת את הנוסחה הנכונה אשר מצד אחד תעניק את הזכות להישכח, ומנגד תשמר את הערכים המתירים את פרסום האמת אודות הפרט. להערכתי, גם המחוקק האמריקאי יאמץ בסופו של יום את גישת ההתיישנות בכפוף לחוקים ולתקנות אשר יעמדו בקנה אחד עם החוקה, החוקים והנורמות המקובלות בחברה האמריקאית.
___________________

ד"ר שני רופא, עו"ד
משפט וטכנולוגיה, מחשבים ואינטרנט, דיני משפחה ומשפט מסחרי. 
Mobile:  052-3078833
Direct:  03-908-0934
Fax:     03-908-0939
E-Mail: Shani@roffeh.com




[1] Joel R. Reidenberg is the inaugural Microsoft Visiting Professor of Information Technology Policy at Princeton (2013/14) and holds the Stanley D. and Nikki Waxberg Chair in Law at Fordham University.  He is the Founding Academic Director of the Center on Law and Information Policy at Fordham Law School.  He is a former Associate Vice President for Academic Affairs and Associate Chief Academic Officer of Fordham University and a former President of the University’s Faculty Senate.   http://faculty.fordham.edu/reidenberg/
[2] Joel R. Reidenberg, “Resolving Conflicting International Data Privacy Rules in Cyberspace,” Stanford Law Review 52(2000): 1354-1366.
[3] See Florida Star v. BJF (U.S. Supreme Court, 1989). As explained in our petition, this case presents the question this Court expressly reserved in Florida Star v. B.J.F., 491 U.S. 524 (1989): whether, and in what circumstances, the government constitutionally may prohibit the dissemination of information that comes from a source who obtained the information illegally.
[4] American Law Institute, Restatements of Torts, Second (St. Paul, Minn.: American Law Institute, 1965), §652D.
[5] http://www.law.georgetown.edu/faculty/werro-franz.cfm
[6] http://www.byuradio.org/episode/fb370988-f4c4-43c0-8b39-445cdbabafdc/the-morning-show-war-law-forgotten-online-and-in-backseats
[7] For an in depth analysis of U.S. law related to forgiveness, see Meg Leta Ambrose, Nicole Friess, and Jill Van Matre,“Seeking Digital Redemption: The Future of Forgiveness in the Digital Age,” Santa Clara Computer & High Technology Law Journal 29, no. 1 (2012) http://digitalcommons.law.scu.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1555&context=chtlj
[8] See for example New Mexico Statue Annotated §28-2-3(B) (2010); Minnesota Statute §364.021 (2009); 2010

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

המלחמה בין הכתבת לכאורה - טלי חרותי סובר לבין עורכת הדין – ד"ר שני רופא.

תגובת מטופלת לפוסט בפייסבוק, מהווה לשון הרע.